|
Getting your Trinity Audio player ready...
|
השיר “Help!” של הביטלס הוא אחד מאותם שירים שמעולם לא הקדשתי מחשבה רצינית למשמעות שלהם. קצבי, קליט, כמעט שמח.
אבל היום הקשבתי לו בזמן שנחתי. בפעם הראשונה מצאתי אותו עמוק מאוד. ככל שאני חי יותר עם PSP, כך המילים האלו מקבלות עבורי משמעות אחרת.
כשהייתי צעיר יותר, למילה עזרה הייתה משמעות של גאווה מסוימת. אתה עוזר לאחרים, פותר בעיות, גורם לדברים לקרות. לבקש עזרה היה משהו שניסית להימנע ממנו.
אחרי הכל, כפי שנאמר בשיר עצמו:
“כשהייתי צעיר, הרבה יותר צעיר מהיום,
מעולם לא הייתי צריך את עזרתו של אף אחד בשום צורה.
אבל הימים האלה חלפו ואני כבר לא כל כך בטוח בעצמי,
עכשיו אני מבין ששיניתי את דעתי ופתחתי את הדלתות.”
עכשיו יש לזה משמעות אחרת.
אתמול, שיר אחר של הביטלס שאולי אדבר עליו ביום אחר, לקחתי מטפל. המשפט הזה לבדו מייצג שינוי בחיים. PSP לקח ממני בהדרגה חלק מהדברים הבסיסיים ביותר שרובנו כלל לא חושבים עליהם. להתלבש, לנוע בבטחה, להתמודד עם משימות יומיומיות קטנות.
אלה אינם רגעים דרמטיים. אלה רגעים שקטים ויומיומיים שבהם העצמאות נעלמת מעט בכל פעם.
וברגעים האלה המילה עזרה הופכת למאוד מוחשית.
לא עזרה באסטרטגיה או בקבלת החלטות. עזרה בללבוש סוודר. עזרה בנעליים. עזרה בלקום בלי ליפול.
לוקח זמן להסתגל לזה.
עשרים וארבע השעות האחרונות היו קשות למדי. אחרי ביקור לבדיקת EEG בעקבות חשד ל-TIA, אשתי ואני גילינו עד כמה מועיל היה שיש איתי מטפל מאוד אדיב. הוא עזר לי לעבור את הדרך, את הביקור במרפאה, ואפילו את הרגע הבלתי צפוי שבו נאלצנו ללכת למרחב מוגן כשנשמעה אזעקה בעקבות רקטה שנורתה.
ברגעים כאלה הפזמון של השיר נשמע פתאום אמיתי מאוד:
“Help me if you can, I’m feeling down.”
הדבר המוזר הוא ששורה אחרת מהשיר מתארת את החוויה שלי כמעט בצורה מושלמת:
“ועכשיו חיי השתנו בכל כך הרבה דרכים,
נדמה שהעצמאות שלי נעלמת בתוך הערפל.”
השורה הזו מהדהדת בי עמוק.
לחיות עם PSP פירושו להתמודד עם שורה ארוכה של התאמות רציניות, אחת אחרי השנייה. כל אחת שונה עבור כל אדם, וכל אחת מביאה איתה אתגרים נפשיים ופיזיים משלה. כל אחת לא נוחה בהתחלה.
אבל עם הזמן אתה מבין שלקבל עזרה זו לא חולשה.
זה פשוט השלב הבא בלחיות היטב.
לפני שתים עשרה שעות לא הרגשתי כך. הייתי במצב רוח מאוד ירוד וכמעט חשבתי שהשלבים הבאים בחיים יהיו קשים מדי. אבל אני מסוגל לקום שוב. והאנשים שעוזרים לנו, מטפלים, משפחה, חברים, מאפשרים לנו להמשיך להתקדם גם כשהגוף שלנו מקשה עלינו.
ואולי השורה החזקה ביותר בשיר היא גם הפשוטה ביותר:
“Won’t you please, please help me?”
אז כשאני שומע את השיר הזה עכשיו, אני שומע משהו שונה מאוד ממה ששמעתי לפני שנים.
לא קריאה של חולשה.
אלא פשוט אמירה כנה על להיות אנושי.
לפעמים כולנו צריכים עזרה.
ובמהלך עשרים וארבע השעות האחרונות העיר ליברפול עזרה לי פעמיים.
פעם אחת דרך המילים של הביטלס.
ופעם נוספת, באופן די מפתיע, דרך תוצאת כדורגל שאפשרה לקבוצה שלי, טוטנהאם, להשיג תיקו לא צפוי.
תזכורת קטנה לחוסן המפתיע של טוטנהאם, משהו שאולי אוכל ללמוד ממנו, לפחות עד הפעם הבאה שהם יפסידו, מה שככל הנראה יקרה כבר במשחק הבא.
אבל לפחות לערב אחד, ליברפול עזרה שוב.
