אני בעצמי לא ממש מאמין לזה.
הגרמין שלי שלח לי תג על 8 שעות שינה. הראשון אי פעם. זה באמת קרה, ובאמת הרגשתי טוב יותר בעקבות זה. לא הרגל שלי, לצערי. הלכתי לישון עם שני בקבוקי מים חמים ועדיין הייתי בכאבים נוראיים. אבל הראש שלי היה טוב יותר. הייתי חד יותר. קמתי ועשיתי התעמלות. הייתי הרבה יותר צלול ופחות עצבני בצורה מורגשת כתוצאה מזה.
השעון, כהרגלו, היה נטול רגש לחלוטין. הוא נתן לי ציון של 70 מתוך 100 והגדיר את השינה כ״לא משקמת״, כלומר ישנתי מספיק זמן, אבל לא מספיק עמוק כדי להוריד את רמות הסטרס שלי במהלך הלילה. 70, בסטנדרטים שלי, זה כמעט יוצא דופן. הלילה הקודם קיבל ציון 41.
השינה התחלקה לשני חלקים. הלכתי לישון לפני 20:00, התעוררתי בערך ב־22:00, קמתי לאכול וצפיתי בטניס, ואז חזרתי לישון לפני חצות, לקחתי כדור וישנתי עד 4:58 בבוקר. בפרק הזמן הזה צברתי שעה ו־50 דקות של שנת REM ושעה ו־16 דקות של שינה עמוקה. לשם השוואה, לילה ממוצע שלי מסתכם בערך ב־3.5 שעות שינה בסך הכול.
הפעם היחידה שבה עברתי את זה בתקופה האחרונה הייתה כשלא הרגשתי טוב בחו״ל, הייתי תחת הרבה תרופות, וישנתי 9 שעות.
זה לא נחשב.
זה כן.
לשינה יש משמעות עצומה ולא פרופורציונלית כשחיים עם PSP. המחסור מצטבר מהר, וההשלכות אמיתיות. מצב הרוח יורד. החשיבה נעשית איטית יותר. הסבלנות נעלמת. היכולת הבסיסית לתפקד מתחילה להיפרם בקצוות. לכן לילה כזה הוא לא דבר קטן, גם אם התג של הגרמין נותן לכל הסיפור גוון קצת קומי בצורה מוזרה.
אני לא אצליח לשמר את זה לאורך זמן. אני יודע את זה. PSP לא הופך פתאום לנדיב בגלל לילה טוב אחד. אבל יש לי נחמה אמיתית בזה שזה קרה, ואני אנסה לחזור על זה בלי להילחץ יותר מדי אם לא אצליח. להילחץ משינה זו מלכודת בפני עצמה.
גם לדברים הקטנים יש משמעות לצד ההידרדרות הגדולה יותר.
הלילה האחרון היה דבר קטן, שלשם שינוי הרגיש ממש די מספק.
