השתדלתי כל כך להרחיק פוליטיקה, אמונה ודת מאתר הבלוג הזה מתוך כבוד לאלו שמחזיקים בדעות שונות. אני עושה זאת על ידי תיעול מחשבותיי בנושאים אלה דרך ערוצים ומדיות אחרים. עם זאת, הבנתי שאיני חולק במלואו את זהותי ומטרתי עם עצמי או עם הקוראים, ולכן הבלוג הזה מטעה במידה מסוימת.
בלוג זה נועד לספק לפחות טעימה מכך, אך הוא לא יהווה בשום אופן תמיכה בישראל או ביהדות – תוכלו לפנות למקורות אחרים לכך. לכל קורא יש משמעות ומטרה משלו – בין אם זו משפחה, אמונה, לאום או אחרת. עליי גם להצהיר שאני מתעב כל צורה של גזענות או אפליה – בין אם על בסיס גזע, מוצא אתני, דת, מגדר, נטייה או כל דבר אחר. הפוסטים שלי בכל הפלטפורמות מראים זאת באופן עקבי.
מקור השראה עצום עבורי הוא דבריו של ויקטור פרנקל על משמעות:
“החיים לעולם אינם הופכים בלתי נסבלים בגלל נסיבות, אלא רק מחוסר משמעות ומטרה.”
בלב המשמעות והמטרה שלי נמצאים משפחתי, ארצי ואמונתי.
משפחתי
כתבתי על משפחתי בעבר – הם הסלע שלי, התמיכה שלי, העתיד שלי והכול שלי.
ארצי
בחרתי לעזוב את בריטניה – מדינה שאני מחזיק כלפיה חיבה והכרת תודה עמוקות – כדי לחיות את החלום שלי ושל אשתי (ולעיתים הסיוט :-)) כיהודי בארץ הדמויות התנ”כיות כמו אברהם, רחל, יוסף, רות, משה, מרים ודוד המלך. רציתי לעזור לבנות ולפתח את האומה הזו ולגדל ילדים שימשיכו לצמוח ולהגן עליה.
לאחר כמעט 18 שנים, שהיו מבורכות ומספקות מאוד (אם כי מאתגרות), אני מסתכל אחורה על הבחירה הזו כאחת החשובות ביותר שעשינו (כנראה רק אחרי הבחירה להציע נישואים ולהינשא לאשתי הנפלאה, אם כי אני עדיין מתחרט שבחרתי להציע מחוץ לקצביה כשרה בלונדון!).
ישראל מחזירה לי באמצעות שירותי בריאות ורווחה מעולים. אני אסיר תודה לכל מי שתומך בי. אני ישראלי גאה, אם כי לא תמים, ונשאר מודע לאתגרים ולשיפורים הנדרשים.
אמונתי
לכל אחד מאיתנו יש אמונה שונה (או חוסר אמונה), ואני מכבד זאת. פגשתי אנשים רחמניים וטובי לב מכל האמונות – נוצרים, מוסלמים, בודהיסטים, הינדים, סיקים, אתאיסטים ועוד.
עבורי, האמונה באלוהים מעניקה משמעות עצומה וסופית – לא מתוך מחשבות אנוכיות על חיי עולם, אלא משום שהיא נותנת לי סיבה למקומי בעולם. זה לא מקרי. איני יודע מדוע אלוהים בחר בדרך זו עבורי, ולא הייתי בוחר בנתיב ה-PSP (שיתוק על-גרעיני מתקדם, מצב נוירודגנרטיבי), אך אמונה זו עוזרת לי לעמוד בסערה ולמצוא מטרה. היא נותנת לי אומץ לחשוב חיובי ומעבר לעצמי (ברוב הזמן :-)). אני כאן מסיבה מסוימת, ואיני יכול לבזבז הזדמנות זו.
בחרתי להפוך לדתי בסביבות גיל 11 או 12, והפרקטיקה של האמונה – במיוחד המסר האתי של חמלה, יושרה ודאגה – הייתה בסיסית עבורי. באופן מעניין, ככל שה-PSP מתקדם (ההליכון שציינתי אתמול שולם וכבר בדרך, מסמן שלב חדש), האמונה שלי התעמקה, ומביאה נחמה שעשויה להיראות לא אינטואיטיבית. אני מרגיש שלווה רוחנית, אם כי יש לי הרבה מה לשקול ולשפר. התסכול שלי מופנה כלפי אלה שמתנהגים נורא תוך טענה שזה בשם אלוהים, לא כלפי אלוהים עצמו.
למה לכתוב זאת?
בלוג שמשמיט את הנושאים המרכזיים האלה אינו משקף במלואו מי אני או מדוע אני נלחם. אני נלחם למען משפחתי, האומה שלי והרצון וההוראה של אלוהים.
איני מתכוון שזה יהיה ניסיון להטיף או לתמוך בישראל – אך הרגשתי שחשוב לשתף. כל אחד מאיתנו צריך למצוא משמעות ומטרה דרך הערוצים או האמונות שלו. כפי שאמר הרב הראשי לורד סאקס: “נשיג שלום רק כאשר נלמד שאלוהים אוהב שונות, וכך, לבסוף, עלינו גם כן. אלוהים ברא תרבויות, ציביליזציות ואמונות רבות, אך עולם אחד בלבד לחיות בו יחד – והוא הולך וקטן כל הזמן.”
