תמיד ראיתי את עצמי כאדם חיובי. אבל בואו נבהיר—אני לא מהאנשים שקופצים בהתלהבות, מחייכים מאוזן לאוזן, וצועקים את אהבתם לחיים. זה פשוט לא אני. ובכנות, בהתחשב בנסיבות שלי, אם הייתי עושה את זה, משהו היה מאוד לא בסדר.
אני חי עם מצב רפואי סופני שמחמיר מדי שבוע—ובמיוחד לאחר שקיבלתי מהנוירולוג שלי את ההבנה שאין אפשרויות טיפול בשלב הזה. פרשתי מקריירה שאהבתי, ואני מבלה את רוב זמני בבית, בעוד אשתי ובתי מתכוננות לצאת להפלגת יום הולדת 50 חלומית—החלום שלי. אפשר לומר בצדק שגישה חיובית קופצנית פשוט לא מתאימה. עבורי, שמחה מאולצת כזו הייתה מרגישה מזויפת. זו לא חיוביות, זו הכחשה.
אז מה כן אומרת חיוביות עבורי?
- זה אומר שאני לא הייתי מחליף את המקום שבו אני נמצא בחיים עם אף אחד אחר. באמת. זו, בעיניי, מהות החיוביות האמיתית. יש לי חיים נהדרים. עברתי פחות טרגדיות מרבים—בהפרש גדול—ואני מבורך במשפחה הכי נפלאה בעולם.
- זה אומר להכיר בכאב ובאובדן מבלי לתת להם להגדיר אותי. כן, אני כועס. כן, אני עצוב. אני מתגעגע לקריירה שלי. אני מתגעגע לטיולים. אני מתגעגע לעצמאות. אני מתגעגע לפשטות—ימים עם הילדים, טיולים ספונטניים לאילת, ליפן או פשוט לקולנוע. הרגעים האלה נעלמו.
- אבל למרות כל זה, אני שמח. אני מסופק. וכן, אני חיובי.
- מעל הכול, יש לי אמונה עמוקה באלוהים וביטחון שהוא טוב מוחלט—ושמה שקורה לי הוא הכי טוב עבורי, גם אם אני לא מבין את זה.
- ולמרות שאני כמובן רוצה נס ודרך לצאת מהמצב הזה, אני לא תלוי בזה בשביל האושר שלי. אלוהים נותן לי ניסים כל יום, ואני באמת מבורך. אז אני לא מחכה, לא מרגיש שמגיע לי, ולא תלוי בנס פתאומי שאחרים אולי מקווים לו.
חיוביות, עבורי, היא לא העמדת פנים שהכול מושלם. היא מציאת שלווה במה שיש, והכרת תודה על מה שיש לי ועל מה שהיה לי. היא הבחירה לראות את היופי בחיים שלי, גם כשהם משתנים בדרכים שלא דמיינתי.
אבל אני רחוק, רחוק, רחוק מלהיות גמור. אני נלחם בזה בכל הכוח—תפילות יומיות, פעילות גופנית קבועה, פילאטיס פעמיים בשבוע, מאמן אישי פעם בשבוע, פיזיותרפיה, עיסויים, תרופות, תקווה, והמון שחמט והדרכה. אני עדיין כאן, לגמרי ובמלוא העוצמה.
אז אולי אני לא נראה כמו מר שמח בעיניכם, אבל מבפנים אני באמת כזה—תאמינו לי.
