חשבתי שהקריירה שלי הייתה מלאה באקשן ובקצב מהיר, אבל החודשים האחרונים בחיים האישיים שלי היו רכבת הרים שהשאירה אותה הרחק מאחור.
אני במסע עם כל כך הרבה פניות ושינויים תכופים, עד שלפעמים שינויים משמעותיים מאוד — שבחיים רגילים היו נחשבים לדרמטיים — נראים כמעט שוליים. האוכל הוא אחד מהם.
זה לא שינוי בולט כמו כיסא הגלגלים, הנפילות או הקושי בראייה, אבל בכנות, הוא אולי אפילו חשוב יותר. האויב מספר אחת שלי הפך להיות החנק. זה כנראה הנשק המרכזי של PSP, שמוביל לדלקת ריאות ולסיבוכים נוספים.
ב־48 השעות האחרונות עשינו שינויים גדולים, והיו כמה יתרונות צדדיים מעניינים מאוד שלא צפיתי.
אני אוהב אוכל — קצת פחות מאז ש־2020 הגיעה ולקחה לי את חוש הריח ופגעה בטעם — אבל עדיין אוהב אותו. אני חושב שרובנו מרגישים כך. יש שאוהבים אוכל גורמה, אחרים אוכל מנחם, נשנושים, שוקולד או גלידה. ללכת למסעדה עם בן/בת הזוג, לשבת לארוחה עם חברים, או הארוחות החגיגיות שאנחנו עושים בכל שבת וחג יהודי עם המשפחה והילדים… כולנו מבינים את הערך. גם היו לי כמה מהרגעים הכי מצחיקים בחיים כטייל שומר כשרות — מהקארי שאכלתי במלון בפריז עם כף נעליים, ועד ההמבורגר שגיהצתי וחיממתי במכבש מכנסיים של המלון.
**השינוי**
במשך כמה שנים הייתי בדיאטה שאנשים רבים כינו מוזרה — והיא הייתה די מעצבנת עבור אשתי, המשפחה והחברים שסבלו את השיגעונות שלי. היא הומלצה על ידי הנוירולוג שלי: תזונה ים־תיכונית בשילוב עם הימנעות מכימיקלים, מלח וסוכר מיותרים. אחרי פגישה יקרה עם דיאטנית מנוסה בפרקינסון וכמה התאמות אישיות שלי, זה הפך לתפריט שכולל: בלי מוצרי חלב (חוץ מיוגורט עזים), בלי בשר אדום, בלי ביצים, בלי כימיקלים (ללא קולה וכדומה), דל מלח, דל סוכר, ופחמימות מדגנים מלאים (בעיקר כוסמין). הרבה ירקות, שקדים, פירות, וסלטים עם עוף ודג צלוי.
למה השילוב הזה? אני לא בטוח שזו הייתה הדיאטה הכי טובה בעולם, אבל היא נראתה לי חיובית — והיא עבדה בשבילי.
**אפס נקודות**
אבל מבחינת סיכון לחנק, זו הייתה כנראה הדיאטה הכי גרועה. והחנק — יחד עם הנפילות — הוא כרגע גורם הסיכון הגדול ביותר שלי להידרדרות מהירה ב־PSP. לקח לי שבוע עם ארבעה אירועי חנק, כולל אחד קשה במיוחד, כדי להבין את זה.
שוחחתי עם חבר שהוא מומחה לבליעה, ודיברנו על מה לעשות. אני, כמי שפועל מהר, החלטתי לבצע שינוי מיידי. ביום שישי ובשבת האחרונים יישמנו את השינוי — והיו תוצאות מעניינות.
קודם כל, כמעט בלי חנק! היה רק אירוע קטן שעבר מהר.
שנית, כמה מהמאכלים האהובים עליי חזרו — אמנם בגרסה מרוסקת. כבד קצוץ (פטה כבד) היה ממש המאכל האהוב עליי, ועכשיו כשהוא מעורבב עם טחינה, הוא חלק ולא נוזלי או דביק מדי. בשר אדום ותפוחי אדמה בצורת פאי רועים חזרו, כמו גם הביצה המקושקשת הרכה. וגם פאי דגים עם פירה על בסיס חלב. חשבתי שהמאכלים האלה נעלמו מחיי — והם חזרו בצורה מבורכת.
יחד עם שייקים (שאני אוהב) ומרקים בעלי מרקם טוב, עברנו לתזונת “בוץ” עם כמה שפחות מרקם. אני בהחלט מתגעגע לקרום, לדגים ולעוף על האש — אבל כמו שאומרים, מה שהיה היה. זה מאחוריי.
גם למדתי דברים שלא ידעתי — מים לא טובים לי. אני שותה אותם מהר מדי, והשרירים לא מצליחים לעבד אותם, והם עלולים — ולעיתים אכן — ללכת לכיוון הלא נכון. סודה או סלצר עדיפים, אבל אני עדיין משתעל, ואנחנו בתהליך של רכישת מוצרים מעבים. משקאות חמים טובים יותר כי אני שותה אותם לאט ובשליטה.
אנחנו מתאימים את עצמנו, ומי יודע איך זה יתפתח. יש זמן לתכנן ויש זמן לפעול. עם PSP — כמו עם שינוי — לפעמים צריך להיות החלטי ולקבל החלטות גדולות, גם אם יש להן השלכות משמעותיות.
איך זה ישפיע על הקיבה שלי ועל הבריאות הכללית — ימים יגידו. זו הייתה חירום — ועדיין כך — אבל בהחלט יש לה גם צדדים חיוביים.
אני מתייחס לכל יום ברצינות רבה, במאמץ להימנע ככל האפשר מחנק ונפילות. אני לא יכול לעצור את המחלה, אבל אני יכול לנסות להפחית את הסיכונים. אני מתפלל שהפעולה הזו תביא תוצאה חיובית.
אני לא מנסה לרשום פטנט או לפרסם את הדיאטה הזו — היא רחוקה מלהיות אידיאלית, אלא במצבים מאוד מסוימים, והיא עשויה להשתנות. היא עשירה מדי בהרבה דברים. אבל עם PSP מתקדם, החנק פשוט גובר על כל השיקולים האחרים… לפחות כרגע. העובדה שאני יכול להימנע ממנו תוך כדי אכילת פטה כבד קצוץ היא יתרון צדדי שאני בהחלט מעריך.
