אשתי הייתה בשיחת טלפון על מטפלים בחדר השני, ואני ישבתי בכיסא. לא היה לי חשק ולא נראה לי שווה את המאמץ לקום ולהתמקם בכיסא הגלגלים כדי לנסוע 8 מטרים למקפיא ולקחת גלידה.
אז הזמנתי גלידה דרך Wolt (המקבילה המקומית שלנו ל-Uber Eats) מחנות קרובה. כשהשליח הגיע, אמרתי לו שאני בכיסא גלגלים, והוא בעדינות הביא לי את הגלידה ממש ליד היד.
עצלן? יש שיגידו. יצירתי? אחרים אולי יטענו. בזבוז כסף? אולי. אני קורא לזה פינוק ראוי. אני כן מרגיש קצת אשמה!
אשתי נכנסה, ראתה את הגלידה ושאלה: “מאיפה זה הגיע?” שנינו פרצנו בצחוק. היא הגיעה תוך 20 דקות בלבד: גלידת וניל כשרה ללא חלב, בדיוק כמו שצריך.
זה הזכיר לי רגע מצחיק מלפני שנים רבות, לפני כל האתגרים הבריאותיים. אשתי רצתה חלב סויה כדי להכין קוסטארד ללא חלב. זה היה קרוב לשבת, החנויות כבר נסגרו או עמדו להיסגר, ובתחנת הדלק הקרובה לא היה חלב סויה באריזות. אבל שמתי לב שהם עדיין מגישים קפוצ’ינו עם חלב סויה. ביקשתי לקנות קצת מהחלב סויה שלהם – והם סירבו.
אז הזמנתי שני קפוצ’ינו גדולים, אבל ביקשתי במפורש: על בסיס חלב סויה, קר, ובלי קפה. הם האשימו אותי שאני מנסה לעקוף אותם ולקבל רק את החלב. חזרתי בנימוס שאני באמת רוצה שני קפוצ’ינו קרים, ללא קפה, על בסיס סויה. הם מכרו לי אותם (בוודאי ברווח עצום), וחזרתי הביתה עם מספיק חלב סויה לקוסטארד.
לפעמים קצת יצירתיות מרחיקה לכת. אחרים יקראו לזה פשוט עצלות. בכל מקרה – שנינו מצאנו את זה ממש מצחיק! צחוק זה לא יסולא בפז, אומרים – ובכן, כמה שקלים יותר מדי בכל זאת.
