לפני שבוע חוויתי את היום הטוב ביותר בחיי, חתונת בתי.
(בהמשך לימים הנפלאים לא פחות של נישואיי ולידת ילדיי.)
מאז קרו דברים רבים בזמן קצר מאוד. לצד השמחה הזו, עברתי אירוע מוחי קל, וכבר התחלתי להיעזר במטפל, דבר שהתברר כנחוץ מאוד, כאשר אני מתמודד עם ההיחלשות והאטיות הנובעות מ־PSP.
החיים יכולים להשתנות במהירות רבה.
ובכל זאת, אני מרגיש שעליי להמשיך קדימה.
אני זקוק למטרה לטווח קצר, משהו שייתן לי מוטיבציה, השראה ודחיפה להמשיך. לא משהו מלאכותי או כפוי, ובוודאי לא משהו שמטיל לחץ על הסובבים אותי. אלא משהו משמעותי, אישי ובר השגה.
לכן בחרתי להתמקד במשהו שחשוב לי מאוד.
במשך ארבעים השבועות האחרונים כתבתי מדי שבוע דבר תורה, מחשבות, רעיונות והסברים על פרשת השבוע, בהתאם למחזור השנה היהודי. כעת, כאשר אני מתקרב לסיום המחזור, יש לי הזדמנות, בעזרת ה’ ואם בריאותי תאפשר זאת, לאגד את הדברים לספר במהלך עשרת השבועות הקרובים.
כבר ריכזתי את כל המאמרים, וביקשתי מחבר קרוב ושכן לכתוב דברי פתיחה, אשר אני מקווה שיוסיפו תחושת שלמות וכבוד לפרויקט.
זה יהיה ספרי הרביעי. במובנים רבים הוא מרגיש החשוב ביותר מבחינת אמונתי. ובכל זאת, זהו גם הספר שבו אני הכי פחות מוכשר או בעל הכשרה פורמלית. אולי דווקא משום כך הוא מציע נקודת מבט שונה, כזו שנובעת לא רק מלימוד אלא גם מחיים וניסיון אישי.
מעל לכל, הפרויקט הזה נותן לי תחושת משמעות. הוא נותן לי מיקוד. הוא מאפשר לי להמשיך לבנות, גם כאשר דברים אחרים נעשים קשים יותר. רוב העבודה כבר נעשתה, נכתבה שבוע אחר שבוע במהלך החודשים האחרונים. אני יכול לראות את קו הסיום, ואני נחוש להגיע אליו.
כמו בספריי הקודמים, אני מתכנן להוציא אותו בהוצאה עצמית דרך אמזון. זו אולי אינה הדרך הטובה ביותר למכור ספרים, אך מכירה אינה המטרה שלי. יצירה והשלמה של הספר הן המטרה. הוצאה עצמית היא פשוט הדרך המעשית ביותר להשיג זאת.
בעתיד, הייתי רוצה גם להפיק גרסה בעברית. זה יהיה מאתגר יותר עבורי, אך אני מקווה להגיע לכך בהמשך, תוך הסתמכות על עבודתו של חבר טוב שכבר עוזר לי לתרגם את הדברים מדי שבוע.
זהו הצעד הבא שלי. לקחת את מה שכבר בניתי ולהביא אותו לידי השלמה.
אחלו לי הצלחה.
