|
Getting your Trinity Audio player ready...
|
כותרת מוזרה לבלוג.
אני לא יכול לקחת עליה קרדיט. סירי היא שהמציאה אותה הבוקר.
ביקשתי ממנה לנגן את רשימת “My Favourites Shuffled” שלי ב־Apple Music. במקום זאת, ובביטחון מלא, היא הודיעה שהיא מנגנת את השיר:
“Mmmm Mmmm Mmmm Mmmm.”
אם הייתי צריך עוד הוכחה לכך שהדיבור שלי כבר לא תמיד מזוהה כפי שהייתי רוצה בימים האלה, הרי שהיא הגיעה בדיוק ברגע הזה.
למרבה האירוניה, הטעות של סירי דווקא התבררה כמתנה. היא השמיעה שיר נהדר של כריס ריאה שלא שמעתי כבר שנים. אחריו הגיע שיר של סטינג, שהוא דווקא אחד האהובים עליי, שנפתח במילים: “You could say I’ve lost my faith in science…” איכשהו, זה הרגיש כמו פסקול אירוני במיוחד למישהו שכותב בלוג על PSP.
אבל זו ממש לא הייתה ההתמודדות היחידה של הבוקר. מצאתי את עצמי נאבק גם באריזת מגבוני עיניים. שנים עבדתי בייעוץ ולמדתי עד כמה חשובים תכנון מוצר וחוויית לקוח. הבוקר השתכנעתי שאף אחד ממי שתכנן את האריזה הזאת מעולם לא ניסה לפתוח אותה עם עיניים כואבות או עם ראייה מוגבלת. חיפשתי את הפתח, הפכתי את האריזה, צמצמתי את העיניים, ניסיתי שוב ושוב, ורק הלכתי והתעצבנתי.
בסופו של דבר ויתרתי ועברתי למים וסבון.
אחר כך הגיע הגבאפנטין של הבוקר, התרופה שעוזרת לי להתמודד עם כאבי העצבים. מי שהחליט שטבלייה של 400 מ”ג צריכה להיות ארוכה, עבה, שמנמנה ובצבע שנמצא איפשהו בין שוקולד מריר לבוץ, כנראה לא חשב על אנשים שצריכים לבלוע אותה בשעה חמש וחצי בבוקר, ובטח לא על מישהו שצריך לקחת שלוש כאלה. אולי היא עושה לי הרבה טוב, אבל קשה לחשוב על דרך פחות מעוררת תיאבון לפתוח את היום.
בשלב הזה, הבוקר בהחלט הרגיש כמו כוס שחציה ריקה.
ואז קרה משהו די רגיל. האספרסו התחיל להשפיע, אבל לא לפני שהזכיר לי שמגש השאריות במכונת הקפה מלא וצריך לרוקן אותו – עוד אחת מהמשימות הקטנות שאף אחד לא באמת נהנה לעשות. אחר כך מצאתי חבילה אחרת של מגבוני עיניים, שנפתחה בדיוק כמו שצריך.
המוזיקה המשיכה להתנגן. איכשהו הכול הרגיש קצת יותר קל. תוך דקות מצאתי את עצמי מחייך. ורק כמה דקות אחר כך, תוכנת ההכתבה מבוססת הבינה המלאכותית במק שלי הבינה כמעט כל מילה שאמרתי בזמן שהכתבתי את הבלוג הזה. כנראה שסירי ותוכנת ההכתבה של אפל לא תמיד שומעות את אותו אדם. כמו שאומרים בכדורגל, זה היה משחק של שתי מחציות.
שום דבר ב־PSP שלי לא השתנה. הדיבור שלי לא נעשה פתאום ברור יותר. העיניים שלי עדיין הציקו לי. הכדורים לא הפכו פתאום קטנים יותר.
אבל נקודת המבט שלי השתנתה לחלוטין.
מדהים כמה מהר החיים יכולים לעבור מכוס שחציה ריקה לכוס שחציה מלאה. לפעמים כל מה שצריך הוא אספרסו, תרופה שמתחילה להשפיע, ושיר טוב.
אנחנו מחכים לעיתים קרובות לרגעים הגדולים שירוממו את מצב הרוח שלנו. הבוקר הזה הזכיר לי שברוב המקרים, דווקא הרגעים הקטנים הם אלה שעושים את העבודה, בשקט.
Mmmm Mmmm Mmmm Mmmm.
