בימים האחרונים, כחלק מהמטרה שלי להוביל את התפילות בראש השנה, השקעתי מאמץ גדול בניסיון להבין לעומק ככל האפשר את התפילות שאותן אני עתיד להוביל.
אחרי יום שלם שבו נאבקתי בעיצוב גרפי ובעוד כמה דברים שאני בדרך כלל ממש לא אוהב לעשות, שמחתי מאוד להצליח ליצור מדריך, שאותו העמדתי כעת לרשות כל מי שעשוי למצוא בו עניין או תועלת.
אני מקווה להפיק גם מדריך דומה בעברית, ואני כבר עובד עליו.
אבל המאמר הזה לא באמת עוסק במדריך.
הוא עוסק בסקרנות.
לפעמים קיימת הנחה שככל שאנחנו מתבגרים, חולים או הופכים לאנשים עם מוגבלות, הכול נע בכיוון אחד בלבד: כלפי מטה. אנחנו מאבדים יכולות, הזדמנויות ועצמאות, ולכן איכשהו הופכים לגרסאות פחותות של מי שהיינו קודם.
אני לא חושב שזה בהכרח נכון.
PSP לקחה ממני, ללא ספק, כמות עצומה של דברים. לא הייתי בוחר בה גם בעוד מיליון שנה. אבל העובדה שאני כבר לא עובד, הזמן שיש לי כיום, וכל מה שלמדתי לאורך השנים, ובמיוחד בשנתיים האחרונות, העניקו לי נקודת מבט שונה על החיים ועל האמונה, שלדעתי יש בה ערך אמיתי.
ויותר מזה, נדמה לי שנעשיתי סקרן יותר.
אני מוצא את עצמי בוחן לעומק דברים שפעם פשוט קיבלתי כפי שהם. אני שואל שאלות שמעולם לא חשבתי לשאול. אני רוצה להבין מדוע משהו נכתב בצורה מסוימת, מדוע תפילה בנויה דווקא כך, מה באמת עומד מאחורי רעיון מסוים, והאם משהו שבו האמנתי במשך שנים אכן מחזיק מעמד כשאני בוחן אותו לעומק.
אנשים יכולים לחלוק לחלוטין על חלק מהמסקנות שאליהן אני מגיע. זה לא מפריע לי. הדבר החשוב הוא שאני שואל את השאלות.
באופן שאולי נשמע מעט מוזר, אני גם מרגיש שהסקרנות הזאת העניקה לי בהירות מחשבתית גדולה יותר. בחיים שלי יש היום הרבה פחות הסחות דעת מאשר בעבר. יש לי יותר זמן לחשוב, לקרוא, לשאול שאלות ולחבר בין רעיונות. הלחצים של קריירה כבר לא מתחרים ללא הרף על המקום בתוך הראש שלי.
שום דבר מכל זה לא הופך את ה־PSP לכדאית. שום דבר לא יכול לעשות זאת.
אבל עכשיו, כשהמחלה כבר נמצאת בחיי, אני נחוש להשתמש בכל הזדמנות שקיימת בתוך המציאות הזאת, במקום להתרכז רק בהזדמנויות שהיא לקחה ממני.
תמיד הייתה בי מידה לא מבוטלת של עקשנות. לשמחתי, עדיין יש לי ממנה בשפע.
ואולי עכשיו העקשנות הזאת מגיעה יחד עם משהו נוסף.
סקרנות.
PSP צמצמה את עולמי בדרכים רבות. הסקרנות הרחיבה אותו בדרכים אחרות.
