דע את הגבולות שלך. התמתח, אל תגזים.

במשך חלק גדול מחיי האמנתי שעליי לדחוף את עצמי: להגיע רחוק יותר, לעשות יותר ולהשיג דברים שנראו מעט מעבר להישג ידי. אני עדיין מאמין בגישה הזאת, אבל PSP מלמדת אותי שיש הבדל חשוב בין לדחוף את עצמי לבין לדחוף את עצמי רחוק מדי.

יש אנלוגיה ישנה מעולם הספורט על ריצת 100 המטרים האולימפית, שכבר ציטטתי בעבר. לא מאטים כשמתקרבים לקו הסיום. רצים כאילו אורכו של המרוץ הוא 110 מטרים, וממשיכים בכל הכוח מעבר לקו במקום להאט לפניו. אני עדיין אוהב את הגישה הזאת. דחף את עצמך מעט רחוק יותר. אתגר את הגבולות שלך. אל תוותר מוקדם מדי.

אבל יש הבדל עצום בין למתוח את גבולותיך לבין להגזים. האחד הוא נחישות. האחר עשוי להיות פשוט טיפשות.

אתמול בערב ערכנו בבית ברביקיו משפחתי נפלא. לא הייתי מחמיץ אותו בעד שום הון שבעולם. הוא מתח את גבולותיי, אבל לא היה מוגזם.

ניגשתי אליו אחרת מכפי שהייתי ניגש אפילו לפני חודש. נחתי לפני כן, צמצמתי מתח היכן שיכולתי, נטלתי את התרופות שלי (כולל שמן CBD), אכלתי רק מאכלים שהיו בטוחים לנוכח קשיי הבליעה שלי, ווידאתי שנוח לי בכיסא הגלגלים, כשהמטפל שלי ובני משפחתי נמצאים בקרבת מקום.

למרות זאת, כיביתי מערכות לזמן מה. הגוף שלי למעשה כבה. בהיתי היישר קדימה ולא יכולתי לזוז או ליצור קשר עם איש.

לפני כמה חודשים הייתי מתאר את החוויה הזאת כמבעיתה. הפעם היא הייתה פשוט לא נעימה. הייתי בבית, מוקף באנשים שאני סומך עליהם, ובטוח שאתאושש. ואכן התאוששתי.

אולי ההבדל החשוב ביותר היה שלא הרגשתי לחץ של ממש. לא הייתי חייב להישאר עד הסוף, להתנצל, להמציא תירוצים או לחשוש שאאכזב מישהו. יכולתי להשתתף ככל שהייתי מסוגל וללכת לישון כשרציתי.

כאדם שמונע במידה רבה מתוצאות, אהבתי במיוחד את מה שגיליתי למחרת בבוקר. מכשיר ה-Garmin שלי רשם את ציון השינה הגבוה ביותר שהשגתי אי פעם. ישנתי שבע שעות, ובהן יותר משעה של שינה עמוקה ויותר מתשעים דקות של שנת REM—דבר שהפך לחריג יותר ויותר עבורי.

אינני יכול להוכיח מדוע ישנתי טוב כל כך, אבל אני חושד שלתחושת הביטחון, הנוחות והשליטה היה חלק משמעותי בכך. זה היה ערב נפלא עם אנשים שאני אוהב, ואחריו אחד מלילות השינה הטובים ביותר שהיו לי זה זמן רב מאוד.

אולי הכרת הגבולות שלי לא פירושה ליהנות פחות מהחיים. אולי פירושה ליהנות מהם יותר.

השיעור הזה נעשה חשוב יותר ויותר משום שהיכולות שלי משתנות. בגיל 51 אני לא אותו אדם שהייתי בגיל 48, 45 או 40, והעמדת פנים שהמצב שונה אינה משיגה דבר.

בה בעת, אני נעשה מודע יותר ויותר לאימפולסיביות שלי. אני יכול להעלות רעיון, להתחייב אליו, ורק אחר כך לשקול אם היה בו שמץ של היגיון. לא כל רעיון מרגש צריך להפוך לתוכנית. לא לכל הזמנה צריך להיענות. לא כל שאיפה צריכה להתממש.

לפעמים אני צריך לעצור, לחשוב ולדון בהחלטה עם אשתי לפני שאני מקבל אותה. אין בכך ויתור על עצמאות. זהו שימוש נבון יותר בעצמאות הזאת.

לפני כמה שבועות הובלתי את תפילות ראש השנה מכיסא הגלגלים שלי. זה היה הישג אישי משמעותי. התכוננתי בקפידה, ביצעתי התאמות במידת הצורך ווידאתי שתהיה עזרה זמינה אם אזדקק לה. זה היה אתגר, אולי מעט מעבר למתיחת הגבולות, אבל אתגר מחושב.

דברים אחרים חורגים יותר ויותר מגבולותיי. נסיעות למרחקים ארוכים, התכנסויות גדולות ועבודה דורשות כיום יותר אנרגיה, חוסן ויכולת לצפות מראש את המתרחש מכפי שאני יכול לצפות מעצמי באופן סביר. ייתכנו מפעם לפעם חריגים, אבל הם יצטרכו להיות חשובים באופן יוצא דופן ומתוכננים היטב באופן יוצא דופן.

בשנה שעברה תכננתי שיט תענוגות לכבוד ימי הולדתנו ה-50 המשותפים—של אשתי ושלי. לא הצלחתי לצאת אליו. כשיום הנישואים ה-30 שלנו מתקרב, ברור ששיט תענוגות אינו אפשרות מעשית. אצטרך להיות יצירתי יותר.

לא כל דבר שאנחנו רוצים לעשות הוא דבר שכדאי לנו לעשות.

כתבתי בעבר שלשתי תכונות יש חשיבות עצומה במסע הזה: נחישות וגמישות. נחישות פירושה לסרב לוותר שלא לצורך. להמשיך להתאמן, להשתתף, לכתוב, להתפלל, להתרועע ולמצוא שמחה גם כשהדברים האלה נעשים קשים יותר. גמישות פירושה להכיר בכך שהנסיבות השתנו ולהסתגל בהתאם. אין פרס על גבורה.

אף אחת מהן אינה פועלת היטב בלי האחרת. נחישות ללא גמישות הופכת לעקשנות. גמישות ללא נחישות עלולה להוביל לוויתור מוקדם מדי.

זה אינו רק שיעור על PSP. הוא חל על מחלה, הזדקנות, מוגבלות, עבודה, חיי משפחה וספורט. לכולנו יש גבולות. האתגר הוא לכבד אותם בלי לאפשר להם להגדיר אותנו.

אינני רוצה ש-PSP תכתיב כל היבט בחיי, אבל גם אינני רוצה לבזבז אנרגיה שהולכת ונעשית יקרה יותר בניסיון לשמר גרסה שלי שכבר אינה קיימת.

יש הבדל בין קבלת המציאות לבין כניעה לה.

הברביקיו היה דוגמה למה שעדיין אפשרי כשאני מתכונן בקפידה, מכבד את הגבולות שלי ומותח אותם מעט. שיט התענוגות הוא דוגמה למשהו שעדיין הייתי שמח לעשות, אך בחרתי שלא לנסות לממש.

הלוואי שהדברים היו שונים. אני מתגעגע לספורט. אני מתגעגע לנסיעות. אני מתגעגע ליכולת לומר כן בלי לחשב את המחיר. אבל משאלות אינן משנות את המציאות.

מתח את גבולותיך. אתגר את עצמך. דע את הגבולות שלך.

לפעמים, הידיעה מתי די הוא די היא הישג בפני עצמו.