הצטננתי. לא עניין גדול. כולנו מצטננים.
אבל אני מודה שההבנה שיש לי משהו שנראה כמו צינון רגיל עוררה אצלי שרשרת די בלתי צפויה של מחשבות, פחדים ואמצעי זהירות.
בעבר צינון היה מטרד קל. כמה ימים של הרגשה איומה, נזלת, קצת שיעול ואז חזרה לשגרה.
עם PSP, אני מוצא את עצמי חושב על כך בצורה שונה למדי.
החשש העיקרי שלי אינו הצינון עצמו, אלא האפשרות של זיהום בחזה או דלקת ריאות. חולשת הבליעה שלי כבר זוהתה בעקבות אירועי חנק ובדיקת FEES, ואני מודע לכך שליחה נוספת, שיעול ועייפות עלולים להקשות עוד יותר על הבליעה ולהגביר את הסיכון לאספירציה, מצב שבו מזון, נוזלים או הפרשות חודרים לדרכי הנשימה.
כך שמשהו שגרתי כמו צינון נפוץ הפך פתאום למשהו שעליי לחשוב עליו ולהתמודד איתו.
אני מבין שחלק גדול מזה נובע מכך שאני מדמיין מתוך סערת רגשות את התרחיש הגרוע ביותר. יש כל סיבה לקוות שזה יישאר צינון רגיל, שיגיע ויחלוף בלי לעורר יותר מדי מהומה.
אבל אשקר אם אומר שאני לא קצת מפחד. נדמה לי שזה כנראה הצינון הראשון שלי מאז שאובחנתי עם PSP, והוא הזכיר לי שאפילו תחלואים קלים שבעבר קיבלנו כמובנים מאליהם דורשים עכשיו קצת יותר תשומת לב.
התגובה שלי? להקפיד על שתייה, להיזהר במיוחד בזמן הבליעה, להתמודד עם הליחה, לנוח ולהימנע מלהפוך מכשול קטן לאירוע גדול.
אני מתכוון לקצר ולהתרכז בהחלמה.
כמובן, בהחלט ייתכן שאהפוך לנרגן עוד יותר ולקשה יותר להתמודדות מהרגיל. מתברר שזה אפשרי.
אני מקווה שקצת שינה וכמה אמצעי זהירות הגיוניים יחזירו אותי בקרוב לכתיבה ולכושר טוב.
וגם הייתי מעדיף שלא להדביק את שאר בני המשפחה בצינון.
