אין לי שום ספק בנוגע למה שאני רוצה למען בני משפחתי וחבריי. אני רוצה שהם ימשיכו לחיות את חייהם. אני רוצה שהם יעבדו, יטיילו, יחגגו, יצחקו, יצאו ויתכננו תוכניות בלי לדאוג לי כל הזמן. אני לא רוצה שהמחלה שלי תפגע בהם. אני רוצה שהם ישגשגו.
אחת הסיבות שבגללן הכנסנו לביתנו מטפל שגר איתנו הייתה בדיוק כדי לעזור לאפשר זאת. אני לא רוצה שהמחלה שלי תהפוך לחיים שלהם.
ובאותה עת, אני זקוק להם.
אני זקוק לעזרתם, לסבלנותם, להבנתם, ובמידה הולכת וגוברת, לתמיכתם המעשית. PSP הופכת אותי לתלוי יותר באנשים שסביבי, בין אם זה מוצא חן בעיניי ובין אם לא.
ויש גם רובד נוסף, שקשה יותר להודות בו.
אני רוצה את אהבתם, את זמנם ואת נוכחותם. אני רוצה לדעת שאני עדיין חשוב להם. הייתי רוצה לחשוב שאני חזק מספיק כדי לא להזדקק לחיזוקים, אבל כשמגיעים אימוג׳י, כמה מילות אהבה או משוב כלשהו, איני יכול להעמיד פנים שזה לא מעודד אותי. ייתכן שחלק מזה אנוכי, אבל הרבה מזה הוא פשוט אנושי.
הבעיה היא שנדמה כי PSP מעצימה את כל זה.
זה עלול להפוך למערבולת. עולמי הולך ומצטמצם, ובאופן בלתי נמנע מתמקד יותר בי ובמחלה שלי. כבר היו פעמים רבות מדי שבהן הייתי מרוכז מדי בעצמי, שכחתי מה מתרחש בחייהם של אחרים או פשוט נעשיתי אדיש כלפיהם.
אפילו הכמות שאני כותב על PSP היא כנראה חלק מהמערבולת הזאת. הכתיבה עוזרת לי מאוד, ואני מקווה שהיא עוזרת גם לאחרים, אבל איני יכול להעמיד פנים שהכתיבה המתמדת על המחלה שלי אינה מושכת את תשומת לבי בחזרה אליה.
וזה גורם לי להעביר מסרים מבלבלים מאוד.
אני רוצה וצריך שבני משפחתי וחבריי ימשיכו בחייהם. אני גם זקוק לעזרתם. ואם להיות כן לגמרי, יש זמנים שבהם הייתי רוצה שהם יבלו איתי יותר, יחשבו עליי יותר ויזכירו לי שאני עדיין חשוב.
אז חלק אחד בי אומר: לכו, תיהנו, המשיכו הלאה, אל תיתנו ל־PSP לנהל את חייכם.
חלק אחר אומר: הישארו איתי, שימו לב אליי, הזכירו לי שאני חשוב.
אני מבלבל אותם כי אני עצמי מבולבל.
לפעמים אני באמת זקוק לעזרה. לפעמים אני זקוק לחיזוק כי אני מפחד, בודד או פשוט אנושי. לפעמים PSP והשינויים ההתנהגותיים שהיא גורמת להם מושכים אותי עמוק יותר לתוך עצמי. לעיתים קרובות, כל שלושת הדברים מתרחשים בבת אחת.
איני בטוח שיש פתרון מסודר לכל זה.
אבל יש דבר אחד שאני כן יודע.
לא משנה עד כמה אני זקוק לעזרה, עד כמה אני עשוי לפעמים להשתוקק לתשומת לב ועד כמה בעוצמה PSP מושכת אותי פנימה, המשאלה העמוקה ביותר שלי לא השתנתה.
אני רוצה שהאנשים שאני אוהב יחיו חיים מלאים ומאושרים.
אני רוצה ש־PSP תגזול מהם מעט ככל האפשר מזה.
