התעוררתי הבוקר בהתרגשות.
לראשונה זה זמן מה, היה לי פרויקט חדש ותוכנית ברורה כיצד להתקדם איתו. במהלך הלילה המבנה שלו התחיל להתגבש לי בראש, וכבר רציתי להתחיל לעבוד. עוד לפני שה־PSP הספיקה להזכיר לי שהיא כאן, כבר חשבתי על פרקים, סיפורים, לקחים ועל הדרך שבה אוכל לשלב יחד כמעט שלושים שנות ניסיון בייעוץ, בניהול ובהובלת פרויקטים.
אבל מבחינה גופנית, ליום הזה היו תוכניות אחרות.
המצב היה די נורא. הייתי איטי מהרגיל, חוויתי כמה וכמה אירועים של קיפאון מוחלט, הרגשתי חלש לאורך כל היום וגם נפלתי פעם אחת. למרבה המזל, המטפל שלי הצליח לבלום את הנפילה ולהאט את ההתרסקות.
ויש גם את כיסא הגלגלים החדש שלי.
הותאם לי דרך קופת החולים כיסא גלגלים חדש ומשוכלל במיוחד, שגם השתתפתי במימון שלו. הוא הגיע היום, והופתעתי לגלות כמה קשה היה לי לראות אותו. בעיניי הוא עצום. מתקן די מאיים, שנראה כמו שילוב בין משהו ממעבדת מדע בדיוני לבין כיסא הגלגלים של סטיבן הוקינג, לפחות כפי שאני זוכר אותו.
זה עוד אביזר שאצטרך להתרגל אליו כשאהיה מוכן, לצד המיטה הרפואית שאמורה להגיע בקרוב. אני יודע שאתרגל, בדיוק כפי שהתרגלתי לאביזרים אחרים. אבל הידיעה הזאת לא הופכת את המפגש הראשון לקל יותר. זו עוד תזכורת למהירות שבה ה־PSP משנה את חיי.
ביום אחר, זה אולי היה כל הסיפור.
אבל היום, הספר משך אותי אליו שוב ושוב.
אחרי כמה שעות עבודה והרבה מאוד הכתבה קולית, הוא התחיל לקבל צורה יפה למדי. המבנה מרגיש נכון. מיפיתי את הפרקים, ונראה שהם מתחברים זה לזה ברצף הגיוני. מה שהיה עד עכשיו רק רעיון מתחיל להפוך למשהו ממשי.
הכתבתי את ההקדמה ובסך הכול כתשעה או עשרה עמודים. לראשונה אני באמת מתחיל לראות לנגד עיניי איך הספר המוגמר עשוי להיראות.
אני מרוצה מהכיוון. ויותר מזה, אני נהנה מאוד מהתהליך.
כתב היד כבר כולל זיכרונות מפרויקטים, מעמיתים לעבודה, מהצלחות, מכישלונות ומכמה אירועים מגוחכים להפליא לאורך הקריירה שלי. והכתיבה עצמה מעוררת עוד זיכרונות שאני מקווה לשלב בהמשך. ככל שאני מתקדם, אני מוצא את עצמי מגלה מחדש לקחים שנקברו מתחת לשנים של מועדי הגשה, פגישות ונסיעות.
והכי חשוב, משהו מתחיל להתחבר. הספר מתחיל להרגיש כמו ספר.
חבר טוב, שהוא מבקר קשוח וללא ספק ישמש גם כפרקליט השטן שלי, הציע לעזור. זה הופך את כל המיזם למרגש עוד יותר.
היום גם זכיתי לביקור נחמד מאוד של עמית לשעבר מהעבודה. היה משמעותי במיוחד לחדש את הקשר עם מישהו מאותו פרק בחיי, דווקא כשאני מקדיש כל כך הרבה זמן לכתיבה עליו.
וזה מביא אותי לדבר שהכי בולט לי ביום הזה.
מבחינה גופנית הייתי היום הרבה יותר חלש. מבחינה נפשית הייתי הרבה יותר חזק.
מוזר איך דווקא כשהדברים מסתדרים מבחינה נפשית, נדמה לפעמים שה־PSP נחושה לעקוץ אותי מבחינה גופנית. כאילו היא לא מוכנה לתת לי ליהנות מניצחון קל.
התסמינים היו אמיתיים. החולשה הייתה אמיתית. הנפילה הייתה אמיתית. סבלתי גם מכאב עצבי, נזקקתי למשכך כאבים אופיאטי, ולא הצלחתי להירדם למרות שניסיתי עד שעה מאוחרת ביום.
אבל במשך כמה שעות, אף אחד מהדברים האלה לא היה הדבר החשוב ביותר שהתרחש בחיי.
הספר היה.
אני מבין יותר ויותר שהמצב הגופני והמצב הנפשי לא בהכרח מתקדמים יחד. יש בהם עליות וירידות, ולפעמים הם אפילו נעים בכיוונים הפוכים לגמרי.
יש ימים שבהם הגוף שלי משתף פעולה באופן יחסי, אבל מבחינה נפשית אני מתמודד עם תסכול, כעס או פשוט עם המשקל הכבד של ה־PSP. ויש ימים כמו היום, שבהם הגוף כמעט אינו משתף פעולה, אבל הראש שלי פעיל, נלהב ונהנה.
האחד לא מבטל את השני. שניהם אמיתיים.
אנחנו מדברים הרבה על החשיבות של גישה חיובית. אבל אני משתכנע יותר ויותר שלפעמים חשוב אפילו יותר שיהיה משהו חיובי להתמקד בו.
כשיש לי משהו משמעותי לעשות, הוא משמש עבורי עוגן. משהו שמכוון את האנרגיה ואת תשומת הלב שלי, במקום לתת למחשבות לנדוד לכל מה שמשתבש.
היום לא הייתי צריך לשכנע את עצמי להיות חיובי.
היה לי משהו שבאמת רציתי לעשות. משהו לחשוב עליו בשעות הקטנות של הלילה. משהו לחזור אליו בין אירועי הקיפאון ואובדן היכולת לתפקד. משהו שנשען על עשרות שנות ניסיון, במקום להתמקד ברשימה ההולכת ומתארכת של הדברים שה־PSP לקחה ממני.
אני לא סתם מעביר את הזמן. אני יוצר משהו.
כמובן, הספר לא ירפא את ה־PSP. מחר עלול להיות קשה יותר מבחינה גופנית, מבחינה נפשית או משתיהן. ללא ספק יהיו ימים שבהם לא אצליח לכתוב אפילו פסקה אחת, שלא לדבר על עשרה עמודים.
ואני גם עדיין לא יודע אם הספר המוגמר יהיה טוב בכלל.
אבל היום הזכיר לי משהו חשוב.
פרויקט בעל משמעות לא מעלים את הקשיים של החיים. הוא משנה את מה שמעסיק את המחשבות שלנו.
ולפעמים זה מספיק כדי לשנות לחלוטין את החוויה של יום שלם.
אם הייתי מודד את היום הזה רק לפי מצבי הגופני, הוא היה נחשב לאסון. אם הייתי מודד אותו לפי תחושת המשמעות, החברות, ההנאה וההתקדמות, הוא היה נחשב להצלחה אדירה.
שתי ההערכות נכונות.
במבט לאחור, זה באמת היה יום של שתי מחציות. החיובי גבר על השלילי. ובזכות זה, זה היה יום טוב מאוד.
