תמיד אמרתי לעצמי, למשפחתי ולחבריי שיהיו השלכות לכך שמתחתי את גבולות היכולת שלי כדי להוביל את התפילות בראש השנה.
ואכן היו! סבלתי מכאב עצבי לראשונה זה זמן רב, הייתי עייף באופן קיצוני, והגרוע מכול – העפעפיים שלי נסגרו פעמיים לפרקי זמן ממושכים.
ככל שהשבוע התקדם, חזרתי לשגרת היוגה והפעילות הגופנית, ולאט־לאט אני חוזר להיות קצת יותר אני.
הלחץ הנוסף שהפעלתי על עצמי היה שווה את זה.
זו אינה גישה שהייתי ממליץ עליה לכולם, אבל אני שמח כל כך שקיבלתי על עצמי את האתגר, ומקווה שהוא היה משמעותי ומתגמל לא רק עבורי.
אני עדיין לא יודע מה יהיה האתגר הבא שלי, אבל הוא חייב לעורר בי עניין, להיות בר־השגה באמצעות הכישורים שברשותי ולהיות משהו שאוכל לבצע לבדי.
החיים עצמם עם PSP הם אתגר עצום, אבל אני אסיר תודה לקב״ה על ההזדמנות ועל כך שאפשר לי להשלים את המשימה.
אני מאחל לכולם סוף שבוע נעים ושבת שלום.
