לא נשאר לי הרבה שיער על הראש. זו לא בדיוק ידיעה מרעישה.
לפני כמה שנים, כשהבת שלי הייתה הרבה יותר קטנה, היא התלוותה אליי למספרה. תוך כדי שהיא צופה בספר בעבודתו, היא שאלה שאלה תמימה להפליא:
“אבא, למה הוא משקיע יותר זמן בגבות ובאוזניים שלך מאשר בשיער שעל הראש?”
זו הייתה שאלה מוצדקת כבר אז. לצערי, היום היא נכונה אפילו יותר.
במשך 19 שנה הסתפרתי אצל אותו ספר. איש מקסים, ספר מצוין, ומישהו שתמיד נהניתי לבקר אצלו. הבעיה היא שהיום הוא נמצא די רחוק מהבית, וההגעה אליו הפכה לקשה יותר ויותר.
וכאן נכנס לתמונה הבן שלי.
יש לו מכונת תספורת חשמלית, והוא הציע לקחת על עצמו את התפקיד. בשלוש או ארבע התספורות האחרונות הוא עשה עבודה נהדרת. למעשה, הייתי אפילו אומר שהוא ממש מצטיין בזה.
למען האמת, אני בדרך כלל חובש כובע, כך שאין כאן סיכון גדול במיוחד למוניטין של אף אחד מאיתנו.
הניסיון הראשון שלו, בתקופת הקורונה, היה קצת פחות מוצלח. בתנועה נלהבת אחת הוא הצליח לגלח לי כמעט את כל השיער בחלק האחורי של הראש. למרבה המזל, מלכתחילה לא היה שם הרבה שיער, ומה שנשאר בסופו של דבר צמח בחזרה.
מאז הוא השתפר פלאים. היום הוא כבר זוכה לדירוג של חמישה כוכבים באתר הביקורות הפרטי שלי, אם כי אני חייב להזהיר לקוחות פוטנציאליים שהוא לא מקבל הזמנות.
אבל יש לסיפור הקטן הזה גם צד רציני יותר.
מבחינות רבות, הייתי מעדיף להמשיך ללכת לספר הוותיק שלי. לא מפני שהבן שלי לא עושה עבודה טובה, אלא מפני שהייתי מעדיף לא להזדקק לעזרתו. זו עוד פיסה קטנה של עצמאות שנעלמה לה בשקט.
ובכל זאת, מה שהיה יכול בקלות להרגיש כמו עוד אובדן, הפך למשהו יפה במיוחד.
הבן שלי ממש לא חייב לעשות את זה. הוא מציע את עזרתו מרצונו, עושה זאת במסירות, ואני זוכה לתספורת ממישהו שאני אוהב.
מה שהיה יכול להיות עוד תזכורת למגבלות שלי הפך לרגע קטן של קרבה בין אב לבנו.
וזה שווה הרבה יותר ממחירה של תספורת.
ויש, כמובן, עוד יתרון אחד אחרון.
בעולם שבו הבינה המלאכותית מאיימת לשנות כל כך הרבה מקצועות, לבן שלי יש עכשיו מקצוע גיבוי מצוין.
אם כי, בהתחשב בכמות השיער שנשארה לי, אני חושד שהוא יצטרך למצוא לקוחות קצת יותר מאתגרים אם הוא מתכוון להתפרנס מזה.
חמישה כוכבים. מומלץ בחום. לא פתוח לקהל הרחב.
