נייט ברגטזי יש קטע מטורף על כמה היום נמשך כשקמים ב-5:45 בבוקר. מצחיק, נכון? עכשיו תנסו לקום לפני אחת בלילה – פחות מצחיק. אם בא לכם לראות, הנה הקטע של נייט 👉 https://www.instagram.com/reel/DRM1dfqF_cl/?igsh=MTRkcDU3ZGJ6OTVkdQ==
כשאתה ער כמעט כל היום – יש המון זמן למלא. ומשם מגיעים חוסר השקט והשעמום. זה מובן: אחרי שנים של עבודה תובענית, טיסות בלתי פוסקות והתרוצצויות בלי סוף, פתאום להיות מרותק לבית ולא יכול לנהוג – זה שוק רציני. הסכנה האמיתית? שהשעמום הזה יכול בקלות להפוך לדיכאון. ואני לא מתחזה – זה ממש לא פשוט למנוע את זה.
אז מה אני עושה עם כל הזמן הזה? טלוויזיה לא ממש מדברת אליי. לקרוא ספרים קשה על העיניים. לפגוש אנשים זה נפלא – אבל לפעמים אני פשוט לא בעניין, מתעייף מהר מאוד (ולמרות זאת כמעט שלא מצליח לנמנם או לישון כמו שצריך), ויציאה מהבית מרגישה מסוכנת בגלל כל המקרים האחרונים של „קיפאונות“ וכיבויים פתאומיים. בשבילי הכתיבה ממלאת את החלל. למרות קשיי הראייה, הקלדה עיוורת וכישורי דיקטציה טובים הצילו אותי. כתבתי בלוגים, פוסטים, ועכשיו – גם ספרים.
שני הספרים הראשונים שלי היו קשורים עמוקות ל-PSP: הראשון על אמונה מול המחלה, השני על המחלה עצמה. הפעם רציתי משהו אחר לגמרי – משהו מצחיק, משהו שממש לא קשור ל-PSP. חזרתי לכמה פוסטים ישנים שכתבתי על ההרפתקאות שלי כ„תייר כשר“, וגיליתי שיש לי יותר מארבעים סיפורים שהצחיקו אותי ואת החברים והמשפחה עד דמעות. תחשבו על אכילת קארי עם כף נעליים או בישול המבורגר בגץ מכנסיים – רגעים אובייקטיבית מצחיקים מקריירה ארוכה. הכתיבה שלהם הייתה תענוג, טיול נוסטלגי בזיכרון. עכשיו הפכתי את הכול לטיוטת כתב יד.
כתב היד נמצא אצל עורכת מקצועית – חברה מהאוניברסיטה שהיא פשוט גאונה בתחום. החלק הקשה: ההמתנה. תשלבו PSP עם חוסר הסבלנות הטבעי שלי ותקבלו תסכול שאי אפשר לתאר. הייתי מפרסם את זה מיד אחרי שסיימתי לפני יומיים-שלושה, אבל אני רוצה שזה ייעשה כמו שצריך. אני חושב שהוא במצב טוב, אבל צריך להדק אותו, והוא שונה לגמרי מהקודמים.
הכתיבה היא לא הבריחה היחידה שלי. שחמט עוזר. גם פעילות גופנית – חמישה אימונים בשבוע + שגרה יומית בבית. ולפני כמה זמן גיליתי משחק חדש: Splendor. ניצחתי בשני המשחקים הראשונים מול הבת בת ה-16 שלי (מזל של מתחילים!), אבל מאז היא בלתי מנוצחת. עדיין – כיף, וזה מה שחשוב.
הנקודה החשובה? אני צריך מטרה, משמעות ודברים שאני נהנה מהם כדי למלא את השעות הארוכות והולכות. כרגע הכתיבה עובדת – אפילו בשעה 3:12 בלילה, כשקשה לי לראות את המסך אבל מהירות ההקלדה שלי עדיין סבירה. יש לי המון זיכרונות טובים, אז נוסטלגיה זה לא בעיה. אבל פשוט „להיות“ זה קשה. להמתין זה קשה. ולהישאר פרודוקטיבי מרגיש חיוני. אני באמת לא יודע איך אתמודד כשאאבד את היכולות האלה – אבל אחרים כבר עברו את הדרך הזו לפניי, ואני בטוח שאסתדר.
מה אתם עושים כדי להילחם בשעמום ולמצוא משמעות? אשמח לשמוע רעיונות. וגם טיפים איך לנצח ב-Splendor יתקבלו בברכה 😅
בסוף אני לא רוצה סתם לעבור את הזמן – אני רוצה שהוא יספיק ויהיה איכותי.
