השבת הזו הייתה מיוחדת, אבל גם קשה במובנים רבים. שלושה חברים טובים מאוד התארחו אצלנו, וזה היה נפלא, אך השבת הזו סימנה עבורי כמה שינויים משמעותיים.
לראשונה השתמשתי בכיסא גלגלים ידני במקום החשמלי – והייתי צריך שידחפו אותי. זו לא הייתה חוויה נעימה. למרות זאת, הובלתי את תפילת ליל שבת מהכיסא, מה שמראה שאני עדיין דוחף את עצמי קדימה, אבל סוף השבוע הזה התיש אותי לחלוטין. אפילו נאלצתי לוותר על המנות העיקריות בשני הסעודות כי פשוט לא היה לי כוח. ובשלב מסוים חברי היקר דניאל הציל אותי מנפילה שעלולה הייתה להיות קשה מאוד כשניסיתי לקום מהכיסא.
הראייה שלי מורגשת כגרועה יותר (לפחות בעיניי), וזו הייתה הפעם הראשונה שבה הבנתי עד כמה מצבי הידרדר. הקש ששבר את גב הגמל היה כשבחרתי, בניגוד לכללים שאני מקפיד עליהם בקפדנות, לקחת ביס מהחלה – כשידעתי שאסור לי. לא מפתיע שנחנקתי.
הגעתי לנקודה שבה אני תלוי באחרים, וזה מפחיד אותי מאוד. אני עושה כל שביכולתי כדי להתמודד ולהישאר חיובי, אבל השבת הזו הייתה קריאת השכמה.
מתוך ההבנה הזו החלטתי להוציא לאור מיד את ספרי השלישי. הוא היה בסבב עריכה של שבועיים, אבל לחצתי על הכפתור. הספר הזה אינו עוסק ב-PSP, אלא כולל יותר מ-40 סיפורים (אני מקווה מצחיקים!) על מסעותיי הכשרים ברחבי העולם במהלך הקריירה שלי. כתיבתו הייתה עבורי הפוגה מבורכת מהמחלה, אבל ככל שהראייה והיכולת לנוע הולכות ומחמירות, אני פשוט חייב להוציא אותו עכשיו.
הספר נערך באופן מקצועי, ואני רוצה להודות לעורך שלי על העבודה המצוינת שעשה. במקום לעבור סבב שלישי, רביעי וחמישי, החלטתי לפרסם אותו כפי שהוא. אני מאמין שהוא במצב טוב, אך מבקש סליחה מראש על טעויות קטנות אם נותרו.
