תמיד מסוכן לכתוב על גישה, כי זה עלול לגרום לך להישמע צדקני, יומרני, ולחשוף אותך לסתירה של המסרים כשהמצב הופך קשה. ובכן, המצב קשה ואני הולך להתמודד עם זה.
יש אנשים שחיים במה שאני קורא לו ‘הכחשה’ – חוסר יכולת או חוסר רצון לראות את המציאות של מצבם שלהם או של מישהו אחר. זהו מנגנון הגנה שגורם לאנשים להרגיש טוב יותר באופן זמני, אך לעיתים קרובות הוא מתדלק דיכאון והתמכרויות ברחבי העולם – סמים, אלכוהול, פגיעה עצמית – תן לזה שם. הכחשה, בספרי, אינה התשובה. אנחנו חייבים להתמודד עם הפחדים שלנו ולכולנו יש כאלה – המבחן, הבדיקה הרפואית, החיפוש אחר עבודה, האתגרים הכלכליים, המחלה הסופנית.
מלכודת נוספת היא השוואת עצמי לאחרים. זהו מדד כה לא מדויק. איש אינו יודע מה מסתתר מאחורי החזות החיצונית. אנשים נראים בריאים, עשירים ומאושרים, אך לכל אחד יש מנת חלקו בצרות. להביט מהצד ולהיות קנאי או חמדן פשוט לא עוזר.
למרבה המזל, אני חושב שהשם הועיד לי גורל שפשוט איני יכול להכחיש או להתעלם ממנו:
- PSP – מחלה שוודאי אוכלת אותי
- שיתוק פנים על שם בל – בונוס נוסף שקיבלתי השבוע, שלמרות שאינו שבץ מוחי, עדיין מעצבן למדי
- פרישה בגיל 50
- חוסר יכולת לנוע בחוץ באופן עצמאי
- כאבי שרירים, בעיות ראייה, חוסר יכולת ללכת וצעד אחד מצינור הזנה
- מרותק לכיסא גלגלים כעת בבית
- האם להמשיך?
איני בהכחשה, ואיני מתעלם מהכאב. השעה 00:26, ולא ישנתי וגם לא צפוי לישון – ככל הנראה עקב הסטרואידים שאני נוטל עבור שיתוק הפנים המעצבן הזה, שבא בנוסף ל-PSP, שבא בנוסף לחיים.
כשאני מתקרב יותר ויותר לתהום (וכן, יש מי שבוחרים להכחיש זאת), אני שומר על הגישה החיובית שלי. אך למה אני מתכוון בכך?
אני בוחר במודע להתמקד ב:
- להיות אב ובעל גאה – ובקרוב אב הכלה – תפקיד שתמיד רציתי.
- העובדה שהמחלה הזו פקדה אותי ולא את בני משפחתי הקרובים, מה שהיה לי קשה לאין ערוך יותר לקבל.
- החברים והמשפחה הנפלאים שלי.
- היבטים אהובים בחיים – צוחק על האבסורד (ויש ממנו בשפע), כותב, וטניס (מי יכול לשכוח את יום חצאי הגמר?).
- מגיע יותר ויותר למקום טוב עם גורלי מבחינה רוחנית ומעמיק את אמונתי.
מדוע אני בוחר לכתוב עכשיו? תמיד אמרתי, עוד לפני חמש שנים, שגישה חשובה, אבל אז הייתי חדש בתחום. עכשיו, יש לי ניסיון אישי עמוק, והתיאוריה שלי מוכיחה את עצמה.
וויליאם ג’יימס, אבי הפסיכולוגיה המודרנית, כתב פעם: “הנשק הגדול ביותר נגד לחץ הוא היכולת שלנו לבחור מחשבה אחת על פני אחרת.” אני אלך רחוק יותר ואומר שפאניקה היא פשוט המצב הגרוע ביותר שבו אינך בוחן שום מחשבה – אתה מאפשר למחשבות לשוטט ולהוביל אותך. בשעה 00:38, אני משתמש בנשק הזה.
יכולתי להיות קודר. אכן, הייתי מתאר את הפחד והחרדה שלי כגבוהים לעיתים. אבל איני קנאי או חמדן כלפי איש. איני מביט מהצד ומשווה את עצמי לאחרים כי איני יכול לראות מעבר לעורם את הכאב שהם חשים. אני יכול רק לצייר תמונה של איך אני מתקדם בדרך שאני מאמין שנועדתי ללכת בה.
זו אינה רק הודעה על PSP. היא רלוונטית לכולנו. כל אחד מאיתנו יכול לבחור את גישתו – זהו אחד הדברים הבודדים שאינם נכפים עלינו.
מדוע אני כותב בשעה כה מאוחרת? זו דרכי להתמודד עם העומס הכבד שהונח על כתפיי, ולמען האמת, איני מצליח לישון. יש לי בחירה: להשוות את עצמי לאחרים, או לאני של פעם, או לאני של העתיד שלא ייהנה מהדברים שקיווה ליהנות מהם.
אני חייב להשוות את עצמי לאיש מלבד לעצמי בהווה. ובהווה, בעודי מקליד זאת, אני חש אסיר תודה. לא “אסיר תודה בהכחשה” – אני מכיר את האתגרים שלי. ולא אסיר תודה בהשוואה לאחרים. אבל אני חש חיובי בתוכי וברגע שבו אני נמצא.
מחר יום גמר אליפות אוסטרליה הפתוחה. בעוד כמה שבועות תתקיים חתונת בתי. שבוע קשה רגשית לפניי, אבל אני נחוש שאעבור את זה.
