רובנו רוצים בה, מדינות חוגגות אותה… עצמאות.
ככל שאנו לומדים בחיים, אין באמת דבר כזה כעצמאות מוחלטת של 100% – אנו חולקים עם אחרים – אך קיימות קווים מסוימים המציינים את מידת העצמאות, ולרבים יש מידה גבוהה שלה. אני חציתי כל כך הרבה מהם, ועוד אחד הגיע אתמול.
לפני שנה הייתי מתאר את עצמי כאדם עצמאי מאוד במובנים רבים – מובנים שרובנו כלל לא טורחים לחשוב עליהם.
אתמול קיבלתי אישור מהממשלה שאני זכאי למטפל/ת קבוע/ה מחו”ל, ואנו מתקדמים בתוכניות – אף שהתהליך כולו מורכב.
זוהי צעד גדול עבורי – המעבר ל”להיות מטופל” – וצעד הגיוני לחלוטין. אני מוצא קושי וסכנה בתנועה, וכך גם במשימות הקשורות להתלבשות, ולכן זה הגיוני. תמיד הקפדתי שאיני רוצה שילדיי ימלאו תפקיד זה, ואני באמת מברך על התמיכה העצומה שהמטפל יביא לאשתי…
אבל כל זה לא הופך את הדבר לקל…
רק לפני שנה רצתי 5 ק”מ… זה מטורף, הקריסה הזו, והיא ממשיכה – בקצב העולה בקנה אחד עם הגרוע ביותר ששמעתי על PSP, ואולי אף מעט מקדים אותו. מבחינה קוגניטיבית אני בסדר, אבל כתיבת הפוסטים האלה קשה יותר עכשיו, ובשבוע זה חוויתי איטיות רבה יותר מזה זמן רב. האנלוגיה השבועית שלי היא אייפון ישן.
הוא עדיין עובד, אבל הוא הולך ומאט, התוכנה מיושנת והסוללה נגמרת מהר. אני מתעייף מהדברים הקטנים ביותר הרבה יותר מהר מבעבר, והגוף מרגיש זאת.
אני מבין שאני צריך מטפל ושעלינו לעשות זאת, אבל זה קשה רגשית. אני לומד להתקשח, כי לפניי עוד בחירות עדינות, שאופיי – ב-DNA שלי – מתקשה מאוד לקבלן.
תלות אינה כיף, ועצוב שדווקא בגיל 50 אני מתמודד עם זה, אבל ראשית – אני בר מזל שאני תלוי באנשים הנכונים, ושומרת על רוח עזה של חירות מחשבתית אישית, ולעיתים גם פעולה.
אפשר להתלונן, להתמרמר, להכחיש – או לקבל, ואף ליהנות מהיתרונות של השינוי: יכולות מוגברות בעזרת עזרה, פעילות מוגברת, והפחתת לחץ על המשפחה (וזה ניצחון עבורי).
אובדן העצמאות פוקד רבים מאיתנו – ולרבים זה ממילא אשליה – אבל זה קורה, ועלינו למצוא דרך להסתגל ולהתאים את עצמנו. זוהי מסר חזק לעצמי, כי בכנות – אני מוצא את הצעד הזה קשה מאוד. איני חושב שניתן פשוט לצפות זאת בסוכר – זה קשה, אבל אני צריך להתמודד עם זה, ואני אעשה זאת.
