פיתחתי דרך חדשה למדוד את מצב הרוח שלי, והחלטתי לקרוא לה מדד הווניל. היום ניסיתי לשרטט אותו כדי להבין איך הוא משתנה כל כך מהר.
מוקדם בבוקר מצאתי את עצמי מרגיש איטי, איטי בהרבה מהרגיל, ואז נכנס למצב של קיפאון. ישבתי בגינה, עיניים פעורות, לגמרי דומם, לא מסוגל לדבר או להגיב לאשתי. ובכל זאת, למרות חוסר התנועה, הרגשתי שלווה עמוקה. בלי פאניקה. בלי פחד. בלי חרדה. רק שקט. זה נמשך בערך חמש דקות ואז הלכתי לנוח.
מה שהכי הפתיע אותי, כשחשבתי על זה אחר כך, הוא שבאותם רגעים לא היה לי שום חשק לגלידת וניל, ההרגל הקבוע שלי כשאני צריך עידוד. מדד הווניל היה כמעט על אפס.
זמן קצר אחרי זה, במהלך הפיזיותרפיה, הכל השתנה. הפיזיותרפיסטית ניסתה להתמודד עם הנוקשות הגוברת בצוואר ובכתפיים, נוקשות שמרגישה כאילו הגיעה לשיא חדש, יחד עם הכאב החזק ביד שמאל שלי. היד הזאת נושאת עכשיו את רוב העומס שהרגליים שלי היו אחראיות עליו פעם, כשהייתי דוחף כל היום כיסא גלגלים ידני עמוס בקילוגרמים רבים. המעבר לכיסא ידני אומר שהידיים שלי עושות עבודה שהן לא נבנו לבצע. מסתבר שזה נפוץ, אבל בשילוב עם הנוקשות השרירית שהיא חלק מרכזי ב‑PSP זו נוסחה לא פשוטה.
היא צחקה ואמרה שאני לא צריך טיפול של 45 דקות אלא יום שלם. היא לא טועה. חבל שאין לה זמן לזה, ולי אין כסף לזה.
אחר כך פגשתי חבר, וזה היה נהדר, עד שבסוף שוב הכל האט לכ‑20 אחוז מהקצב. התנועות שלי הרגישו כמו של חילזון, המוח התקשה למצוא מילים, והייתי צריך עזרה כדי להיכנס למיטה למנוחה שתטען אותי מחדש. ומה עם מדד הווניל? הוא קפץ ל‑90 אחוז. נחתי קצת והתאוששתי, וחבר טוב ושכן הגיע לשחק שחמט. בשלב הזה כבר התלבטתי אם אני רוצה גלידה. הייתי בערך ב‑50 אחוז. כבר הכנתי הזמנה אבל החלטתי לחכות קצת ולשחק שני משחקים. הפסדתי, מה שהפך את זה להפסד הרביעי שלי היום. המדד נשאר כמעט אותו דבר, אולי טיפה עלה כי הייתי קצת לחוץ מהירידה בביצועי השחמט שלי לאחרונה. אני מעריך שזה היה סביב 60 אחוז.
ועל כל זה נוסף לחץ מסוים שקשור ליום שהוא מבחינתי היום הכי משמח ב‑16 השנים האחרונות, מאז הבת הצעירה שלי נולדה. לא מהחתונה עצמה, שממלאת אותי אושר, אלא מהמצב הגיאו‑פוליטי שמשפיע על מי יכול להגיע ומי פשוט לא יכול. זה לא קשור אליי, אין לי שום שליטה על זה, ובכל זאת הבטן מתהפכת. אני יודע שזה נשמע אנוכי, במיוחד בתקופה כזו, אבל זה מה שאני מרגיש. זה לבד מעלה את מדד הווניל ל‑95 אחוז בזמנים מסוימים. כמעט מצב של חצי קילו גלידה.
אז ישבתי לכתוב את הבלוג הזה, בתקווה להירגע ולקבל קצת פרספקטיבה. אני לא יכול לשלוט בגיאו‑פוליטיקה. אני לא יכול לשלוט בהחמרה בהאטות ובקיפאון. זו התקדמות ברורה של PSP, ואני לומד לקבל אותה. החדשות הטובות הן שכשזה באמת קורה, ברגע הקיפאון עצמו, אני לא מרגיש פחד. שם יש שקט. האתגרים האמיתיים הם לפני ואחרי.
אני לא יודע אם אצליח לסיים את היום בלי להזמין גלידה, אבל כרגע עשיתי פשרה: יוגורט תות גדול. בינתיים, אני מנצח.
למה לכתוב על מדד הווניל? כי נראה שזה כרגע המדד הכי מדויק שיש לי לרמת החרדה שלי. כשבא לי גלידה, אני מחפש נחמה. כשלא בא לי, אני רגוע יחסית. יש אנשים שפונים לסמים, אחרים להימורים. אצלי זו גלידה. יש דברים גרועים מזה. אז כרגע אני מסתפק ביוגורט ועוד כמה כדורי הרגעה. אני מרגיש שזיהוי הדפוס והכרת המצב הם לפחות חלק חשוב מהמאבק.
אני לא יכול לשלוט במה שלא בשליטתי. אבל אני כן יכול להתרגש מהיום הגדול שמתקרב. אמרו לי שלא תהיה גלידת וניל בחתונה. ואם להיות כן, זה כנראה לטובה.
אף אחד לא אמר שלהתמודד עם PSP זה קל. זה לא. לא בשבילי ולא בשביל האנשים שאוהבים אותי. המשפחה והחברים עושים כל מה שהם יכולים. הלוואי שלא הייתי נטל. כמו שאמרתי לאחרונה, אשמה היא בזבוז אנרגיה.
אז אני אוכל את היוגורט, כותב, נושם, ואולי אעביר קצת זמן עם הילדים.
יום אחד בכל פעם. והיום, לפחות, מדד הווניל מחזיק מעמד סביב 30 אחוז.
