אומרים שזה מיוחד לראות את הילדים שלך מתחתנים. עבורי, זו לשון המעטה (אנדרסטייטמנט). זו הייתה שמחה טהורה ואושר אמיתי. אני מאמין שהייתי האדם המאושר ביותר בעולם אתמול, למרות שאשתי, בתי, חתני, הוריו ועוד רבים אחרים כנראה יתחרו על התואר הזה בצדק.
היום הזה הפך למטרה חשובה עבורי, במיוחד עם ההתקדמות המהירה של ה-PSP, וזה היה מוקד תשומת הלב הקריטי שלי בטווח הקצר. עשיתי את זה (I made it). לא בצורה מושלמת, אבל עשיתי
את זה, וזה היה מיוחד הרבה יותר ממה שאי פעם יכולתי לדמיין.
העימות האזורי הנוכחי ניסה למנוע מאיתנו את היום הזה, כשבהתחלה נאסרו התקהלויות ואז הותרו רק עד חמישים איש. החלטנו להמשיך בכל מקרה, בידיעה שרבים מהאורחים לא יוכלו להגיע, כולל בני משפחה קרובים מאוד. שינינו את כל התוכנית ושידרנו את האירוע בשידור חי לכל מי שלא יכול היה להיות נוכח פיזית. זה יצא מדהים. זה הרגיש אינטימי, ועם האנשים שהצטרפו אונליין זה גם הרגיש מלא. בכיתי דמעות של אושר והרגשתי כמו האדם המאושר בעולם. חברים ובני משפחה בחו”ל אפילו התלבשו יפה לכבוד הצפייה, ואחרים אכלו ארוחת ערב בזמן שצפו.
העימות האזורי הנוכחי אפילו ניסה לשבש אותנו בדרך לשם. הייתה אזעקה בזמן שנסענו בכביש הראשי דרומה, ונאלצנו להתכופף בתוך סוללת עפר. שני חיילים, שגם הם עצרו בצד כמו רבים אחרים, עזרו לבני למשוך אותי למטה בזמן, ויחד ראינו את הפליירים של הטיל המיירט מעלינו. ברגע שהיה בטוח, החיילים עזרו להחזיר אותי לרכב, ולמזלנו לא היו אזעקות נוספות בהמשך הערב. אני יודע שזה בטח נשמע הזוי להרבה אנשים, אבל לצערי זו המציאות שלנו כרגע.
ה-PSP היה בשליטה רוב הערב, מלבד שיעול שנגרם מתקרית חנק כמה ימים קודם לכן. בני היה כוכב, ועזר לי להסתובב באירוע, דבר שאינו קל אף פעם. בסופו של דבר, שילוב של תשישות, אורות בוהקים ברחבת הריקודים וכל מה שה-PSP מביא איתו, גרם לי “להיכבות” ולקפוא. נאלצתי לעזוב את המסיבה מוקדם. הייתי קפוא די הרבה זמן, גם באירוע וגם ברכב, לפני שהתאוששתי.
ישנתי סביר בלילה וקמתי מותש עם שיעול עמוק ולא נעים אך מינורי, אבל שום דבר מזה לא משנה את האמת הפשוטה:
עשיתי את זה, וזה היה שווה את זה לגמרי.
זה היה היום הטוב ביותר בחיי, הנבנה על בסיס כל הימים הטובים הקודמים כמו החתונה שלי והלידה של שלושת ילדיי. זה היה מלא שמחה.
סירבתי להגדיר את החתונה הזו כמטרה הסופית, כי אני רוצה לראות עוד חתונות ועוד אירועים שמחים, גם אם המגבלות כנראה יגדלו. כל המאמץ והכאב היו שווים פי חמישה רק כדי לראות אחד מילדיי מתחתן. אעשה כמיטב יכולתי להמשיך לצעוד קדימה.
ה-PSP הוא מפלצת והוא פגע בי בהרבה דרכים, כפי שמי שקרא את הפוסט האחרון שלי כבר יודע. הוא תפס אותי אמש, אבל לא לפני שזכיתי ברגעים הטובים ביותר שאבא יכול לבקש.
עכשיו אני צריך להתאושש מהעייפות ומהשיעול ולהמשיך לדחוף קדימה, יום אחר יום וצעד אחר צעד. או אולי עדיף לומר דחיפה אחר דחיפה. אני מקווה ומתפלל שיהיו עוד אירועים שמחים רבים בעתיד לצפות להם, אבל ללא קשר, “הפקדתי בבנק” זיכרון ענק אתמול בלילה. קיבלתי אישור שיש סיבה להילחם ולהמשיך לדחוף את עצמי – למרות שלא כל יום הוא חתונה, כל יום הוא הזדמנות לכמה רגעים קסומים, אפילו קטנים.
תודתי לבורא עולם בראש ובראשונה על שזיכה אותי בכבוד הזה, וכן לכל מי שלקח חלק ועזר להפוך את היום הזה למיוחד בכל רמה. תודה גם לחתן ולכלה על תעצומות הנפש ועל ההתחשבות הרבה בצרכים שלי.
צירפתי כמה תמונות כי רבים ביקשו. אלו צילומי מסך שחברים לקחו מהשידור החי ולא תמונות רשמיות, אבל הן תופסות את הרגע בצורה יפה.
