מודלים אמיתיים לחיקוי

היו לי מודלים לחיקוי שהעניקו לי השראה, ואז אכזבו אותי מאוד כשהחולשות שלהם נחשפו. גם לי אמרו לא פעם שאני מהווה מודל לחיקוי — דבר שמביך אותי מאוד לשמוע, כשאני יודע היטב עד כמה אני רחוק משלמות. המתח הזה הוא בדיוק מה שעומד במרכז המאמר הזה, וגם במרכז הספר הבא שלי.

לפני שנה התחייבתי לכתוב מאמר שבועי על פרשת השבוע. זה היה פרויקט משמעותי עבורי. הוא נמשך שנה שלמה, ובסופו יצא ספר שפרסמתי באמזון לפני כמה חודשים. השנה הזו הסתיימה אתמול. היום אני מתחיל את השנה הבאה.

הספר החמישי שלי, בעזרת ה’ ובהתאם לבריאותי, ימשיך את המחזור השבועי — אבל הפעם עם מיקוד אחד ברור: הדמויות המשמשות כמודלים לחיקוי בכל פרשה ופרשה, בהפטרה או בחג היהודי שחל באותו שבוע — ובעיקר, החולשות שלהן לא פחות מאשר הגדולה שלהן.

למה דווקא מודלים לחיקוי?

זה נושא שמעסיק ומרתק אותי כבר שנים. לא רק בגלל ההשפעה האדירה שיש למודלים לחיקוי על החיים שלנו, אלא גם בגלל מה שקורה כשהסדקים מתחילים להופיע — האכזבה, ולעיתים אפילו השבר, כשאדם שהעמדנו על כן מתגלה כאנושי.

האמת היא שתמיד ידענו שאף אחד אינו מושלם. את הכן אנחנו בנינו, לא הם.

וזה בדיוק מה שהופך את דמויות התנ”ך לכל כך עוצמתיות. רבות מהן הן ללא ספק דמויות גדולות — מודלים לחיקוי אמיתיים במשך אלפי שנים. אבל התנ”ך לא מציג אותן בצורה סטרילית או מושלמת. הקב”ה מוכיח אותן, הן עושות מעשים קשים, והחולשות שלהן מופיעות בטקסט במלוא עוצמתן. הן אמיתיות. ודווקא משום שהן אמיתיות, אפשר באמת ללמוד מהן.

כך גם בעולם הכללי. כילדים, מלמדים אותנו פעמים רבות לראות דמויות כמו צ’רצ’יל, גנדי ואחרים בצורה חד־ממדית. אין ספק שהם היו עבור רבים, וגם עבורי, דמויות מעוררות השראה. אבל הם היו גם אנשים מורכבים, עם חולשות עמוקות בתחומים אחרים. במובנים מסוימים, דווקא העובדה שהצליחו להגיע לגדולה למרות החסרונות שלהם, או משום שבתחומים אחרים היו גדולים כל כך, היא שהופכת אותם למשמעותיים כל כך כמודלים לחיקוי.

זה איננו ספר שמיועד רק לקהל יהודי. אני מתכוון לכתוב אותו בצורה שתהיה נגישה לכל אדם שאי פעם העריץ מישהו, התאכזב ממנו, או ניסה להבין איך שני הדברים הללו יכולים להתקיים יחד.

לא מעט אנשים אמרו לי לאחרונה — ואם אהיה כן, קצת מביך אותי אפילו לכתוב את זה — שהם רואים בי מודל לחיקוי, בזכות פעילות ההסברה והמודעות שאני עושה, ובזכות הדרך שבה אני מתמודד עם PSP. אבל אני רוצה להיות כן גם לגבי דבר נוסף: אני אדם עם לא מעט פגמים, שמנסה להתמודד עם המציאות שנכפתה עליו בעזרת הכלים שיש לו, ובכוונות הטובות ביותר שהוא מסוגל להן. אני לא רוצה לעמוד על שום pedestal. מה שאני רוצה הוא ללמוד מהמודלים לחיקוי שהתורה מעניקה לנו — גם מהגדולה שלהם וגם מהכישלונות שלהם.

למה ספר בכלל?

לא בשביל מכירות. לא בשביל כסף. גם לא בשביל תפוצה — ארבעת הספרים הראשונים שלי נמכרו בסך הכול ב־419 עותקים, וזה אומר לא מעט בפני עצמו. אני צריך פרויקט. אני צריך משהו שימשוך אותי קדימה, שייתן לי סיבה לחשוב בכל שבוע לעומק על משהו שבאמת חשוב. אני צריך אתגר. וזה האתגר שלי.

מחשבה לסיום

אנחנו נוטים להעמיד את המודלים לחיקוי שלנו — הורים, חברים, אנשי ציבור, דמויות תנ”כיות, כותבים ובלוגרים — בסטנדרט של שלמות שמעולם לא היה אפשרי באמת, ואז להרגיש נבגדים כשהם לא עומדים בו. הגישה הכנה יותר היא להבין שהחולשה איננה פסילה. פעמים רבות היא דווקא החלק שממנו אפשר ללמוד הכי הרבה. מודל לחיקוי שנאבק, נכשל, ובכל זאת המשיך הלאה, מלמד אותך משהו שמודל מושלם לעולם לא יוכל ללמד.

זה הספר שאני רוצה לכתוב.