כתבתי אינספור פוסטים וארבעה ספרים, כשספר חמישי כבר נמצא בדרך. ובכל זאת, באופן מוזר, היצירה שהשפיעה עליי יותר מכל איננה אחד מהפרויקטים הגדולים יותר. במובן מסוים אני מניח שזה גם סוג של פרסום עצמי, אבל זה פרסום שהרווחתי ביושר אחרי הרבה מאוד עבודה.
זוהי חוברת קטנה: המדריך שלי לתהילים.
קישור להורדה חינמית נמצא כאן:
Loading...
Reload document 
Open in new tab ואני חושב ש־PSP היא הסיבה לכך.
בשנים האחרונות קבוצות שונות של אנשים ארגנו אמירת תהילים עבורי. בעולם היהודי, אמירת תהילים עבור אדם חולה היא דבר טבעי מאוד. זהו מעשה של חסד, אכפתיות, תקווה ותפילה.
אבל אם אני כנה, תמיד היה לי מעט לא נוח עם זה.
חלק ממני עדיין חושב שיש אנשים שראויים יותר לתפילה ממני. אנשים חולים יותר. אנשים שמתמודדים עם מצבים קשים יותר. אנשים ראויים יותר.
אבל המציאות היא המציאות.
יש לי PSP, והיא מתקדמת.
אתמול הלכתי לטיפול הבוטוקס השני שלי. במהלך הפגישה היה ברור בצורה כואבת שהרופא לא הצליח לשמוע אותי או להבין אותי כמו שצריך, למרות שישבנו במרחק של מטר וחצי בלבד זה מזה. בלי שום אשמה מצידו, הוא פנה לאשתי וביקש ממנה להסביר את המצב שלי במקומי.
מבחוץ זה היה רגע קטן מאוד.
מבפנים, ממש לא.
עבור אדם שאוהב בהירות, תקשורת ושליטה, כאב לי מאוד להבין שאני כבר לא מסוגל להסביר לחלוטין את המצב של עצמי.
הרגע הזה נשאר איתי.
ואז הבוקר פתאום ראיתי את התמונה הרחבה בצורה ברורה יותר מאי פעם.
בעיות הראייה.
קשיי הדיבור.
החרדה.
התפרצויות הכעס.
התשישות.
ה־PSP הולכת ומתממשת מולי לאט אבל בהתמדה.
ואחד הדברים הקשים ביותר הוא לקבל עד כמה מעט שליטה באמת יש לי על זה. כרגע אין תרופה. אין טיפול שעוצר את המחלה. חלק גדול מהמסע הזה נמצא מעבר לרפואה, לתכנון או לכוח רצון.
ובאופן מוזר, ההבנה הזאת החזירה אותי שוב לתהילים.
כי כשקוראים בעיון את המילים של King David, מתחילים להבין למה לתהילים יש מקום כל כך ייחודי בחיים היהודיים.
אלו לא מאמרים תיאולוגיים מלוטשים.
אלו זעקות אנושיות גולמיות.
פחד. תקווה. הכרת תודה. ייאוש. בדידות. אמונה. כעס. פגיעוּת. הקלה. בלבול.
אלו המילים של אדם שחי בתוך סכנה, חוסר ודאות וקיצוניות רגשית. אדם שמנסה להגיע אל הקב”ה ממעמקי החוויה האנושית.
ואולי זו הסיבה שהמילים הללו מחזיקות מעמד לאורך הדורות.
אבל עבור רבים מאיתנו, ואני בהחלט בתוכם, החיבור הרגשי הזה לעיתים הולך לאיבוד. אנחנו רצים דרך המילים בצורה אוטומטית. ממלמלים אותן בלי להבין באמת את המשמעות שלהן, לא ברמה הפשוטה ולא ברמה העמוקה יותר. הן הופכות לאותיות, מילים, משפטים או פרקים בלבד. אם זה באנגלית או בעברית כבר כמעט הופך למשני.
התפילות הנאמרות ביותר בעולם הן לפעמים גם הכי פחות מובנות.
אז החלטתי, בדרכי הקטנה, לנסות לשנות את זה.
באמצעות שילוב של המחשבות האישיות שלי והעזרה המדהימה של הבינה המלאכותית, התחלתי לבנות מדריך שיעזור לאנשים להתחבר בצורה עמוקה יותר לפרקי התהילים שהם אומרים.
לא בצורה אקדמית.
לא בצורה מקיפה.
פשוט בצורה רגשית.
המטרה מעולם לא הייתה להסביר הכול. המטרה הייתה לעזור לאנשים לעצור לרגע ולהרגיש את המילים שהם אומרים.
ובאופן לא צפוי, גם תהליך היצירה של המדריך שינה אותי.
חלק מהתגובות שקיבלתי ריגשו אותי באמת. כמה אנשים סיפרו לי שהמדריך עזר להם להאט, להתרכז יותר לעומק ולהתחבר רגשית לתפילות שהם אומרים כבר שנים כמעט באופן אוטומטי.
לשמוע את זה נגע בי הרבה יותר ממה שציפיתי.
אולי משום שאם אנשים כבר מתפללים עבורי בכל מקרה, גם אם זה עדיין גורם לי אי־נוחות מסוימת, אז אני רוצה שהתפילות האלו יהיו משמעותיות. אני רוצה שלאנשים יהיה משהו שיעזור להם להתחבר יותר לעומק, לחשוב יותר לעומק ולהתפלל יותר לעומק.
היום ישראל שוב חזרה למתח המוכר של מלחמה ואי־ודאות. מציאות שבוודאי לא הייתה זרה לדוד המלך.
ובפעם הראשונה פניתי למדריך שלי עצמי כדי למצוא נחמה.
המזמור הראשון שמופיע במדריך למצבי מלחמה הוא מזמור כ’. ובפירוש שכתבתי עליו במדריך מצאתי את המשפט הבא:
“הרופאים והתרופות הם המרכבות של זמננו, אבל המרפא האמיתי הוא זה שמכוון את הכול.”
לקרוא את זה היום הרגיש כמעט מצמרר.
מזמור כ’ קשור במסורת גם למלחמה וגם לניתוחים רפואיים. המסר שלו מרגיש נצחי. אולי יש לנו נשק, טכנולוגיה, מנתחים ותרופות, אבל בסופו של דבר, עבור מי שמאמין, הקב”ה נשאר זה שמכוון את הכול.
לפעמים התשובות שאנחנו מקבלים אינן התשובות שקיווינו להן.
לפעמים אנחנו לא מבינים אותן.
לפעמים אנחנו אפילו לא מסוגלים לראות אותן.
אבל אמונה פירושה להאמין שבכל זאת שומעים אותנו.
וזו בסופו של דבר הסיבה שיצרתי את המדריך הזה.
לא משום שאני חושב שהוא מושלם. רחוק מזה.
אלא משום שה־PSP אילצה אותי לחפש משמעות עמוקה יותר בפגיעוּת, בתפילה, בתלות ובאמונה. ואיכשהו החוברת הקטנה הזאת הפכה לחלק מהמסע הזה.
באופן מוזר, הספר הקטן ביותר שלי פתאום מרגיש כמו החשוב ביותר.
ואם הוא יעזור אפילו למעט אנשים להתפלל עם יותר הבנה, ריכוז או רגש, אני אהיה אסיר תודה.
ואם אתם חושבים שהמדריך יכול לעזור גם לאחרים, אשמח מאוד אם תעזרו לי להפיץ אותו, בין אם בהדפסה, בהעברה לאחרים או אפילו רק בשליחת תגובות ומשוב.
תודה רבה.