כעת, כשהכאב מתחיל להירגע, אף שהוא עדיין נוכח מאוד, רציתי להבין עליו קצת יותר. ככה אני בנוי. כשמשהו משפיע עליי, אני רוצה להבין אותו לעומק. במקרה הזה, רציתי ללמוד יותר על ניהול כאב ועל כאב כרוני.
כרגיל, פניתי למחקרים.
בחרתי להתמקד בארצות הברית, משום שזהו כנראה שוק הבריאות הנחקר ביותר בעולם. הנתונים שמצאתי היו פשוט מדהימים, גם אם לוקחים בחשבון את המגבלות הבלתי נמנעות של דיווח עצמי ושל נתוני מרשמים.
את האינפוגרפיקה המצורפת הכנתי על בסיס המאמרים שקראתי, בעזרת בינה מלאכותית ולאחר בדיקות חוזרות ונשנות של הנתונים.
נתון אחד במיוחד תפס את תשומת ליבי.
כ-7% מהאמריקאים סובלים ממה שמוגדר כ”כאב כרוני בעל השפעה משמעותית” (High-Impact Chronic Pain). מדובר בכאב המופיע ברוב ימות השבוע, או מדי יום, במשך שלושה חודשים לפחות, ואשר גורם לפגיעה משמעותית בתפקוד היומיומי.
מדובר בכ-17 מיליון בני אדם.
בנוסף להם, ישנם עוד מיליונים רבים הסובלים מכאב כרוני שאינו מגיע לרף ההגדרה הזו, אך עדיין משפיע באופן משמעותי על חייהם.
מבין הסובלים מכאב כרוני בעל השפעה משמעותית, כ-41% נוטלים תרופות אופיאטיות במרשם, לעיתים לצד טיפולים נוספים.
לאחר שלקחתי רק ארבע מנות של תרופה אופיאטית במהלך השבוע האחרון, נזכרתי מחדש הן ביתרונות והן בסיכונים הכרוכים בתרופות הללו.
לפני שנים עברתי ניתוח לשחזור רצועת ACL בברך. לאחר הניתוח קיבלתי אופיאטים למשך שבועיים. הגמילה מהם הייתה חוויה קשה ולא נעימה כלל. לא הייתי מגדיר זאת כהתמכרות, אך אני בהחלט זוכר עד כמה היה קשה להפסיק.
כשאני כותב על PSP, אני רגיל לעסוק בקבוצת חולים קטנה מאוד. כאב הוא סיפור אחר לגמרי. עשרות מיליוני אנשים חיים איתו, ורבים מהם מתמודדים גם עם מחלות ומצבים רפואיים מורכבים נוספים.
אנחנו שומעים רבות על משבר האופיאטים בארצות הברית, ובצדק. אך נדמה לי שקיים גם משבר כאב.
אין לי תשובות פשוטות.
אני כן תוהה כמה מהאנשים הסובלים מכאב כרוני בעל השפעה משמעותית מצליחים להפיק תועלת מפעילות גופנית, פיזיותרפיה, מיינדפולנס, יוגה, ניהול נכון של מאמצים, שינה טובה יותר ושיטות נוספות שאינן מבוססות על תרופות. באותה מידה, אני גם מבין שרבים אינם מסוגלים לכך. לפני שבוע, גם אני לא הייתי מסוגל.
אחד הדברים שהרשימו אותי במחקר הוא שניהול כאב הוא הרבה יותר מנטילת משככי כאבים. ההמלצות המקצועיות מעניקות חשיבות זהה לתנועה, לשינה, לבריאות הנפש, לתמיכה חברתית, לתקשורת טובה ולשמירה על תפקוד, לצד השימוש בתרופות.
נראה כי PSP גורם לכאב משמעותי אצל חלק מהאנשים החיים עם המחלה. כפי שכתבתי בעבר, המחקרים בנושא עדיין מוגבלים ומבוססים לעיתים על מדגמים קטנים מאוד. למרות זאת, התחושה ההולכת ומתחזקת אצלי היא שהכאב שאני חווה אינו נפרד מה-PSP. ייתכן מאוד שהוא חלק נוסף מאותו הסיפור.
ניהול כאב הוא דבר חשוב.
אני אינני מומחה, ולכן פניתי למרפאת מאיו ועיינתי בהמלצותיה. את עיקרי הדברים סיכמתי באינפוגרפיקה נוספת המצורפת בהמשך.
אין שם רעיונות מהפכניים במיוחד. למעשה, רוב הדברים הם שכל ישר. אבל לפעמים דווקא השכל הישר הוא הדבר שאנחנו זקוקים לתזכורת לגביו.
הדגש אינו רק על הפחתת הכאב. הדגש הוא על שיפור איכות החיים. על שינה טובה יותר, על תנועה נוחה יותר, על שמירה על קשר עם האנשים שאנחנו אוהבים ועל היכולת להמשיך לעשות את הדברים החשובים לנו ביותר.
זו נראית לי עצה טובה, בין אם אתם חיים עם PSP, עם כאב כרוני, או פשוט עם האתגרים שהחיים מזמנים לכולנו.
באשר אליי, אני אסיר תודה על כך שהכאב נחלש. אני מקווה שהמגמה הזו תימשך. מעבר לכך, פיתחתי הערכה חדשה למיליוני האנשים שחיים עם כאב כרוני מדי יום. זהו אתגר גדול בהרבה, וקהילה גדולה בהרבה, מכפי שהבנתי אי פעם.
