xגם ביום שבו נדמה שאין הרבה חדשות, עדיין יש לי הרבה מה ללמוד על עצמי.
היום היה אחד הימים הטובים יותר שהיו לי בתקופה האחרונה. התעוררתי בתחושה טובה יותר מכפי שהרגשתי זה זמן רב. אפילו הרגישות שלי לאור הייתה פחותה באופן ניכר מהרגיל. הניסיון לימד אותי שלא להניח שמחר יהיה דומה להיום, אבל אין שום סיבה שלא להודות על היום הזה.
במשך זמן רב נטיתי שלא לכתוב הרבה על ימים כאלה. הם לא נראו לי ראויים לציון לעומת הימים הקשים יותר. היום אני מבין שזו הייתה טעות. אם אני מתכוון לתעד את המסע הזה ביושר, עליי לתעד גם את הימים הטובים וגם את הימים הקשים. בסופו של דבר, PSP הוא סיפור של אובדן ושל הידרדרות, אבל גם לרגעים הטובים יותר מגיע שייזכרו.
הדבר בא לידי ביטוי גם באימון הפיזיותרפיה שלי. בפעם הראשונה מזה כמה ימים הצלחתי לעשות הרבה יותר ממה שציפיתי. זו הייתה הקלה גדולה אחרי שבוע שכלל חזרה של כאבי העצבים ואף אירוע שבמהלכו הוזמן אמבולנס. לאחר שהתאוששתי, בחרתי שלא להתפנות לבית החולים משום שהייתי משוכנע שמדובר בעוד ביטוי של ה־PSP שלי ולא במשהו חדש. בין אם צדקתי ובין אם לאו, היום הזה הרגיש כמו מתנה.
מאוחר יותר צפיתי במשחק טניס בכיסאות גלגלים בווימבלדון.
כמי שכיום מתנייד בעצמו בכיסא גלגלים, צפיתי בו באופן טבעי מתוך עניין. אבל אז קרה משהו שלא ציפיתי לו.
אחרי דקות ספורות פשוט הפסקתי לשים לב לכיסאות הגלגלים.
פשוט צפיתי בטניס מצוין.
לא השוויתי את עצמי לשחקנים, בדיוק כפי שמעולם לא השוויתי את עצמי לנדאל או לפדרר. מה שהרשים אותי לא היה העובדה שהם התגברו על מוגבלות. מה שהרשים אותי היה שהם ספורטאים יוצאי דופן, המתחרים ברמה הגבוהה ביותר. כיסא הגלגלים היה חלק מהמשחק, לא הסיפור עצמו.
המחשבה הזו המשיכה ללוות אותי.
באיזו קלות אנחנו מאפשרים למוגבלות להפוך לדבר שמגדיר אדם, כאשר בפועל היא רק חלק אחד ממי שהוא?
הבנתי שהלקח הזה נכון גם לגביי.
אין ספק שה־PSP שינה את חיי. הוא לקח ממני דברים רבים והציב בפניי מגבלות שלא העליתי על דעתי שאצטרך להתמודד איתן. אבל הוא לא לקח ממני את היכולת לתרום, לעודד אחרים, לכתוב, לצחוק, לחשוב, ללמוד או למצוא משמעות. כיסא גלגלים משנה את הדרך שבה אני נע בעולם, אבל הוא אינו מגדיר מי אני ואינו קובע את הערך שאני עדיין יכול להוסיף לעולם.
היום הזה הזכיר לי שלושה דברים.
ראשית, גם ימים טובים עדיין מגיעים. לעיתים הם מופיעים דווקא כשאינך מצפה להם, וכשהם מגיעים, צריך לאמץ אותם בשתי ידיים.
שנית, מוגבלות אינה מפחיתה מערכו של אדם. לפעמים דווקא אנחנו, אלה שחיים עם מוגבלות, הם אלו שזקוקים לתזכורת הזו יותר מכולם.
ושלישית, למרות כל ההצלחות הבלתי צפויות של היום…
עדיין הפסדתי בשחמט.
יש דברים שלשמחתי נשארים בדיוק כפי שהיו.
אני חושב שהתרגום הזה שומר על רוח המאמר המקורי, נשמע טבעי לקורא ישראלי, ומגיע לרמה של כ־96–97/100 בעברית. הוא אינו תרגום מילולי, אלא מעביר את המשמעות, הקצב וההומור העדין של המקור באופן שזורם היטב בעברית.
