אני מפרסם את הפוסט הזה בידיעתה ובאישורה המלא של חמותי.
לפני כמה דקות דיברנו בשיחת וידאו, ואז ה־PSP החליט להפגין עוד אחד מהכישרונות הפחות מוצלחים שלו. במקום לראות חמות אחת, ראיתי שתיים.
שתיהן היו באיכות מצוינת. אחת הופיעה מעט גבוה יותר מהשנייה, אבל חוץ מזה הן היו זהות לחלוטין.
לצערי, המבצע לא החזיק מעמד. ברגע שעצמתי עין אחת, אחת החמות נעלמה, וחזרתי לגרסה הרגילה.
יש מי שיגיד שחמות אחת בהחלט מספיקה. לא אני. אני מאוד אוהב את חמותי. ובכל זאת, אני מעדיף להסתכל עליה ולשוחח איתה אחת בכל פעם.
אמא שלי הייתה אצלנו לארוחת ערב לפני יומיים, ואותה דווקא ראיתי רק פעם אחת. רק חבל שהארוחה המצוינת שהיא הכינה לא הגיעה בכמות כפולה.
כפל הראייה, לצערי, הוא עוד תזכורת לכך שה־PSP אף פעם לא באמת מפסיק להמציא לי הפתעות חדשות.
אבל היום הביא איתו גם חדשות הרבה יותר מעודדות. אחרי עוד אימון פיזיותרפיה מאומץ שכלל עבודה עם משקולות, תרגילי שיווי משקל ולחיצות חזה עם 20 ק”ג – הכול תחת ההשגחה הצמודה של הפיזיותרפיסט והמטפל שלי, כדי שלא אסיים על הרצפה – הפיזיותרפיסט חייך ואמר לי:
“אתה משתפר.”
אלו היו שתי מילים שהיה נפלא לשמוע.
פעילות גופנית, יחד עם שינה טובה יותר, היא הדרך המשמעותית ביותר שלי לדחוף בחזרה מול המחלה הזאת. אני לא יכול לשלוט ב־PSP, אבל אני עדיין יכול לשלוט בכמה אני משקיע בגוף שעוד נשאר לי.
אז נכון לעכשיו, היום הזה הביא איתו חדשות מעורבות.
חמות אחת הפכה איכשהו לשתיים.
הפיזיותרפיסט שלי אומר שאני מתחזק.
את החדשות השניות אני לוקח בשתי ידיים, ועם ברכתה של חמותי, אשמח מאוד אם הראשונות פשוט ייעלמו.
וברצינות – אני בר מזל שיש סביבי משפחה נפלאה, כולל אמא שלי, משפחתה של אשתי וכל שאר בני המשפחה. הם שווים הרבה יותר מכפול.
נ.ב. רבים מכם שאלו לשלומי בעקבות קוצר הנשימה שהזכרתי הבוקר. היום היה בסדר, ואני נפגש עם רופא המשפחה שלי בעוד זמן קצר. פרק אחד בכל פעם.
