אני אוהד של מסי כבר עשרות שנים, בעיקר משום שהכישרון הטבעי שלו פשוט מדהים בעיניי. בוויכוח הגדול של עולם הכדורגל בדור שלנו, תמיד הייתי בצד שלו.
ובכל זאת, אני חושב שכריסטיאנו רונאלדו הוא ללא ספק השני בטיבו, וגם קרוב מאוד למקום הראשון. מוסר העבודה שלו, הגישה המדעית והחתירה הבלתי פוסקת לשלמות מציבים אותו בליגה משלו, אולי לצד נובאק ג’וקוביץ’.
כן, אני אוהב כדורגל וטניס, אבל יש דבר אחד שאני, ברמה הרבה יותר אנושית ופחות יוצאת דופן, למדתי להעריך והלוואי שהייתי מתייחס אליו ברצינות הרבה יותר. אין לזה שום קשר לשערים, לתארים או לשיאים.
זה נקרא התאוששות.
או ליתר דיוק – שינה.
הגעתי למסקנה שהשינה היא הדבר היחיד שבאמת מחזיר לי אנרגיה. הסוללה שלי מתרוקנת היום במהירות מדהימה, למרות שלפי כל קנה מידה רגיל אני כמעט לא עושה דבר. אני זקוק כיום לשינה קצרה אחת, שתיים ולעיתים אפילו שלוש במהלך היום. זה אפשרי רק מפני שאני כבר בפנסיה, וזה נחוץ רק מפני ש־PSP פשוט לא מאפשר לי לישון לילה ארוך ורצוף. אמנם ממוצע שעות השינה שלי השתפר לאחרונה, אבל הוא עדיין נמוך באופן כמעט מטריד.
אז מה הקשר בין כל זה לבין כריסטיאנו רונאלדו?
רונאלדו ידוע בגישה המיוחסת לו לשינה. אינני יודע אם הוא עדיין נוהג כך, או אם אי פעם הקפיד על השיטה במידה שחלק מהכתבות מתארות. אבל זה כמעט לא העניין. על פי הדיווחים, הוא עבד עם מומחי שינה מובילים שהמליצו לחלק את השינה למחזורי שינה בני תשעים דקות, המשלבים שנת לילה עם תנומות מתוכננות במהלך היום.
מה שמעניין אותי איננו השיטה המדויקת.
אלא צורת החשיבה שמאחוריה.
התאוששות איננה משהו שפשוט קורה אחרי שמסיימים את כל השאר.
התאוששות היא משהו שכדאי לתכנן.
כשאני מסתכל לאחור, אני מבין שבמשך רוב שנות עבודתי הנחתי שהגוף שלי פשוט יתקן את עצמו בשקט בזמן שאני ממשיך לעסוק בדברים החשובים יותר. ציפיתי שהוא “ייטען” מחדש בן־לילה, ממש כמו שמחברים טלפון למטען. במשך שנים זה אכן עבד. עד שיום אחד כבר לא.
בניגוד לרונאלדו, אני מתחיל כיום כל יום עם מעט מאוד אנרגיה ורואה אותה נעלמת במהירות מדהימה. פגישת מנטורינג של שעה יכולה לרוקן אותי כפי שסדנה של שלושה ימים הייתה מרוקנת אותי בעבר. גם פיזיותרפיה, יוגה או אפילו נסיעה מעט ארוכה ברכב עלולות להשאיר אותי מותש לחלוטין.
הדרך האמינה היחידה שמצאתי להתאושש היא שינה.
ולעיתים, ההחלטה אפילו אינה שלי.
הגוף שלי פשוט מכבה את עצמו. העיניים נעצמות, הידיים והרגליים שלי הופכות כמעט נוקשות לחלוטין, ואני מותש עד הקצה. אינני יודע אם מדובר מבחינה רפואית בשינה, בעייפות קיצונית או בעוד אחד מהביטויים של מחלת ה־PSP. אני רק יודע שהגוף שלי הגיע לגבול שלו ודורש לעצור.
למזלי, אני כבר משתמש בכיסא גלגלים ולכן אינני מהווה סכנה כמעט לאיש, אבל יש פעמים שבהן המטפל שלי פשוט צריך להשכיב אותי במיטה. באותו רגע, שינה כבר איננה פינוק או בחירת אורח חיים.
היא פשוט האפשרות היחידה.
האירוניה היא שמעולם לא הייתי מקשיב לכל זה בזמן שעבדתי.
יותר מפעם אחת הייתי כל כך מותש עד שנרדמתי בשירותים במשרד. אפילו לא עצרתי לשאול את עצמי מה הגוף שלי מנסה לומר לי.
פשוט התעלמתי.
יש עוד כמה הרגלים שמקושרים לגישה של רונאלדו להתאוששות. גם אם לא כל פרט אכן נכון, רובם נשמעים הגיוניים למדי.
חדר שינה קריר מסייע לרבים לישון טוב יותר. טמפרטורה של כ־18 מעלות נחשבת בעיני רבים לאידיאלית. אני מודה שגם בשבילי זה נשמע קר למדי, אבל למדתי להעריך עד כמה חדר קריר יכול לעזור.
גם חושך חשוב. אור פוגע בייצור המלטונין ובמחזור השינה הטבעי של הגוף. אני ישן עם מסכת עיניים במשך חלק גדול מהזמן, משום שה־PSP הפך אותי לרגיש מאוד לאור. זה מעולם לא היה חלק מאיזו תוכנית שינה מתוחכמת, אבל בדיעבד התברר שזה דווקא עוזר.
אולי ההרגל הקשה ביותר לשינוי הוא השימוש במסכים. על פי הדיווחים, רונאלדו נמנע ממסכים במשך זמן ממושך לפני השינה. אני התעלמתי מהעצה הזאת במשך שנים, כי תמיד היה עוד מייל אחד או עוד הודעת ווטסאפ אחת שהיה “חייב” לבדוק. היום אני סוף סוף מצליח לעמוד בזה, אם כי אני מוכרח להודות שזה פחות בזכות המשמעת העצמית שלי ויותר בזכות העובדה שכמעט כבר לא מגיעות הודעות.
גם לנוחות יש חשיבות.
אשתי ואני התארחנו לאחרונה במלון נהדר, עם המצעים הנוחים ביותר ששנינו זוכרים. התארחתי בחיי בלא מעט מלונות יוקרתיים, ובכל זאת אלה היו המצעים הנעימים ביותר שחוויתי. אפילו ביקשתי לדעת מי הספק שלהם, רק כדי לגלות שלשחזר את החוויה בבית היה דורש כנראה לקחת משכנתא נוספת.
זה הזכיר לי שאנחנו מבלים בערך שליש מחיינו במיטה, ובכל זאת לא פעם בוחרים מזרן בפחות מחשבה מזו שאנחנו משקיעים בבחירת טלפון חדש.
לפחות אני נהגתי כך.
ולבסוף, תנוחת השינה. שינה על הצד יכולה לעזור לאנשים שסובלים מנחירות, מרפלוקס או מבעיות נשימה, אבל אין תנוחה אחת שמתאימה לכולם. לצערי, ה־PSP הפך את ההתהפכות במיטה למשימה קשה מאוד, ולכן זו דווקא עצה שהפכה עבורי לקשה יותר ליישום.
כשאני קורא את מה שכתבתי, אני מבין שאני כנראה נשמע כמו עוד פנסיונר טרחן שמחלק עצות שהוא עצמו כמעט לא יישם בזמן שעבד.
וזו תהיה ביקורת הוגנת.
אף אחת מהעצות האלה לא פתרה את בעיות השינה שלי, משום שה־PSP היא פשוט מחלה גדולה וחזקה מדי בשביל זה. אבל הפסקתי לחשוב במונחים של “הכול או כלום”. כל שיפור קטן עוזר קצת, וביחד הם הופכים את החיים ליותר נסבלים.
זה לא מדע טילים. כריסטיאנו רונאלדו נהנה מאחת הקריירות הארוכות ביותר בספורט העולמי לא רק בזכות כישרון יוצא דופן, אלא גם משום שעל פי כל הדיווחים הוא התייחס להתאוששות באותה רצינות שבה התייחס לאימונים. ייתכן שלמסי יש גאונות טבעית שכמעט אי אפשר להסביר, אבל אף אחד מהם לא נשאר בפסגה במשך כל כך הרבה שנים בזכות הכישרון בלבד. גם הגוף שלהם דרש משמעת, טיפול והתאוששות, בדיוק כפי שהגוף שלנו דורש, גם אם השאיפות שלנו קצת פחות שאפתניות מזכייה בליגת האלופות או בגביע העולם.
במשך שנים התעלמתי מהמסר הזה, משום שתמיד חשבתי שיש משהו חשוב יותר ממנוחה.
היום אני יודע אחרת.
התאוששות איננה פנטזיה.
לעיתים קרובות היא הדבר היחיד שמאפשר לכל שאר הדברים לקרות.
ה־PSP עדיין מעניק לי לילות קשים, ואף אחת מהעצות האלה אינה משנה את המציאות הזאת. אם כבר, הן רק הופכות את תנומות ההתאוששות שלי לחשובות עוד יותר.
בלעדיהן, פשוט לא הייתי מסוגל לתפקד.
