אני מודה שאני עדיין לא ממש שולט בשפת האימוג׳ים. למעשה, פעם ממש שנאתי אותם.
אבל הם מתחילים למצוא חן בעיניי. ❤️
לא מזמן חבר שאל אותי עד כמה, אם בכלל, אני מעריך את האימוג׳ים שאנשים משאירים בתגובה לדברים שאני כותב. זה גרם לי לתהות אם לפעמים לב אדום קטן יכול להיות כן יותר משלוש מילים אנגליות תמימות לחלוטין.
תישארו איתי רגע.
אני לגמרי שייך לדור ה״מה שלומך?״. לפני האימוג׳ים, לפני ה-GIFים, לפני TikTok, ולפני שפרצוף צהוב קטן הפך למסוגל להביע כמעט כל רגש אנושי אפשרי, היו לנו מילים. ואני משתמש בשלוש המילים האלה כל הזמן. תמיד השתמשתי. בתחילת שיחת טלפון, בראש הודעת WhatsApp, כשאני פוגש מישהו, או כשלא דיברתי עם מישהו כבר חודשים.
״היי. מה שלומך?״
אבל באיזו תדירות אני באמת שואל שאלה?
מתברר שלא לעיתים קרובות במיוחד.
המחקר אומר שאני בכלל לא שואל
יש לי קצת זמן פנוי, אז הלכתי לחפש ומצאתי מחקר משנת 2018 של Mengyi Chen, שבחן 201 חילופי דברים טבעיים של ״How are you?״ בבריטניה ובארצות הברית. רוב האנשים ענו בדיוק כפי שהייתם מצפים: בסדר. טוב. סבבה. לא רע.
אבל הנה החלק הנפלא.
מתוך 201 חילופי דברים, רק אדם אחד באמת ענה על השאלה. ☝️
אחד.
(תיקנו לו את החימום והוא רצה לדבר על זה. כמעט אפשר לשמוע את הפאניקה בתגובה של האדם שמולו.)
הביטוי הזה כל כך מושרש באנגלית, שכבר הפסקנו לשמוע את המילים שבתוכו. אפילו ״howdy״ 🤠 הוא בסך הכול ״how do ye״ שנשחק והתקצר במשך מאות שנים של אנשים שאמרו אותו מהר מדי מכדי לחשוב עליו יותר מדי.
כך שלעתים קרובות מאוד, ״How are you?״ פשוט אומר:
״שלום.״ 👋
מה שמחזיר אותי לאימוג׳ים.
מה הלב בעצם אומר
❤️ 🙏 👍 😂
פעם חשבתי שמילים מסתדרות מצוין בכוחות עצמן, תודה רבה. אני עדיין מנסה להבין מה בדיוק אנשים מתכוונים כשהם שולחים פרצופים צהובים מסוימים. ו-GIFים עדיין נמצאים במידה רבה מעבר ליכולותיי. תמונות זזות שככל הנראה מסוגלות להחליף שיחה שלמה. אני יודע מה הם.
בערך. 😂
אבל הכתיבה הפתוחה שלי על החיים עם PSP שינתה לחלוטין את הדרך שבה אני מסתכל עליהם.
לפעמים מישהו קורא משהו קשה שכתבתי ושולח לי דבר אחד:
❤️
שום דבר נוסף.
ואני מבין בדיוק מה הוא אומר:
קראתי. אכפת לי. אני חושב עליך. ואין לי שמץ של מושג מה לומר.
זה לא מעט בשביל לב אדום קטן אחד לשאת.
ונדמה לי שכאן בדיוק טמון הכוח שלו. הלב מעולם לא התיימר להיות שאלה. הוא לא מבטיח הבטחה שהוא לא יכול לקיים. הוא לא מבקש ממני שום דבר, לא דורש ממני לסכם מחלה נוירולוגית מתקדמת לפני ארוחת הבוקר, ולא משאיר אף אחד מאיתנו תקוע בלי לדעת מה עושים עכשיו.
״מה שלומך?״ נראה כמו שאלה, אבל בדרך כלל הוא לא באמת כזה. ❤️ לא שואל שום דבר. הוא פשוט אומר משהו.
האנשים שמוצאים דרך אחרת להתחיל
לא מעט אנשים בכלל לא שואלים אותי ״מה שלומך?״.
חלקם לא יודעים מה לשאול. חלקם חוששים מהתשובה. חלקם לא רוצים לחדור לפרטיות שלי. וחלקם כבר יודעים, כי ברוב הימים אני כותב בבלוג על החיים שלי. לשאול אותי מה שלומי אחרי שזה עתה קראתם 1,500 מילים שבהן הסברתי בדיוק מה שלומי זה, אפשר לומר, קצת לא יעיל. 😂
אז הם מוצאים משהו אחר לשאול.
״איך ישנת?״
״איך העיניים היום?״
״איך היה הפיזיו?״
או שהם פשוט מדברים איתי על משהו אחר לגמרי, ולעיתים קרובות זאת דווקא האפשרות הכי טובה ונעימה.
אני מעריך כל אחת מהדרכים האלה.
ואז יש את האמיצים:
״אבל איך אתה… באמת?״ 😬
עכשיו זאת כבר שאלה.
שלוש נקודות ומילה אחת נוספת משנות הכול. הן אומרות: אני מכיר את הרקע. אני יודע שאולי אין תשובה פשוטה. ואני שואל בכל זאת.
את זה אני מעריך מאוד.
ויש גם את אלה שלא יודעים
עדיין יש כמה אנשים שאין להם מושג שיש לי PSP. הם שואלים בתמימות:
״מה שלומך?״
״אני בסדר, תודה.״
ואז, בשלב כלשהו בהמשך השיחה, הם מגלים שהאיש שזה עתה אמר להם שהוא בסדר חי עם מחלה נוירולוגית מתקדמת, משתמש בכיסא גלגלים ויש לו מטפל צמוד.
זה דורש מהם סוג מסוים של כיול מחדש. 😳
אבל הנה החלק המוזר.
לא שיקרתי.
אם תשאלו אותי היום מה שלומי, אני אגיד:
״אני בסדר, תודה. מה שלומך?״
ואם תשאלו אותי מה שלומי באמת, תקבלו כמעט בדיוק את אותה תשובה.
אני בסדר. 👍
המילים לא משתנות. מה שמשתנה הוא השאלה שעומדת מאחוריהן, והאם אני יודע שאתם באמת מוכנים להישאר ולשמוע את הגרסה הארוכה יותר, אם יש כזאת.
אז…
אם אתם לא יודעים מה לשאול אותי, אל תאבדו שינה בניסיון למצוא את המילים המושלמות. אין כאלה, ואני גם לא נותן לכם ציון.
שלחו לי ❤️.
במשך שנים חשבתי שאימוג׳ים הם תחליף עלוב לשפה. מתברר שדווקא כשהכי קשה למצוא מילים, לב אדום קטן אחד יכול לומר את הדבר האמיתי, בזמן ששלוש מילים מוכרות בסך הכול אומרות שלום.
אני עדיין לומד את השפה.
אבל את המילה המסוימת הזאת אני מבין מצוין.
נ.ב. זאת רק דעתי, כמובן. אבל זה הבלוג שלי. 👍
Mengyi Chen (2018), “Responses to the Greeting ‘How Are You?’ in Britain and America”, Theory and Practice in Language Studies 8(8), 988–995. המחקר בחן באופן ספציפי את השימוש ב-“How are you?” כברכת שלום, והוציא מהניתוח מקרים שבהם הייתה זו שאלה אמיתית על בריאותו של אדם. מה שבמידה רבה דווקא מוכיח את הנקודה.
