ההתנצלות בתפוצה שאני באמת מתכוון אליה

בתקופה הזאת של השנה, בעולם היהודי, מעודדים אותנו לבקש סליחה מאנשים שפגענו בהם.

וזה קשה.

לכן הטכנולוגיה סיפקה לנו חלופה נוחה להפליא: התנצלות בתפוצה רחבה.

אם פגעתי בכם או העלבתי אתכם בדרך כלשהי במהלך השנה, אני מצטער.

שולחים ל־200 איש. התשובה הושלמה.

אלא שכמובן, היא לא.

אם אני יודע שפגעתי במישהו, אני צריך, ואשתדל, לדבר איתו באופן אישי. הודעת WhatsApp בתפוצה או פוסט בבלוג אינם תחליף לשיחה קשה.

אז באופן טבעי, אני עומד עכשיו לשלוח התנצלות בתפוצה רחבה.

אבל לזאת אני באמת מתכוון.

במהלך השנה האחרונה כתבתי, וגם עצבנתי אנשים בכך שכתבתי והפצתי בצורה אובססיבית, על PSP, מוגבלות, רפואה, אמונה, פחד, תקווה, משפחה, ומדי פעם גם על דברים שכנראה היה עדיף שאשאיר בשקט. יש קוראים, למשל, שאולי מרגישים שבשבועות האחרונים הקדשתי לאמונה קצת יותר מילים ממה שהיה ממש הכרחי.

עם כמות כזאת של מילים, היה בלתי נמנע שחלק מהן יהיו לא נכונות.

יש משהו מוזר מאוד בכתיבה פומבית. אם כותבים מספיק פעמים ובכנות מספקת, במוקדם או במאוחר אומרים משהו בצורה לא מוצלחת, מפספסים את נקודת המבט של מישהו אחר, או מביעים דעה עם קצת יותר ביטחון מאשר חוכמה.

כנראה שעשיתי את שלושתם.

לפעמים כתבתי כאילו אני מדבר בשם אנשים עם PSP.

אני לא.

אני מייצג בדיוק אדם אחד עם PSP: אותי.

גם ביליתי כמות די מדאיגה של זמן בניסיון לקדם בעדינות את הספרים שלי, וכן, גם את הבלוג שלי, ובדרך גם למלא לאנשים את תיבות ההודעות.

הנה הספר שלי. ראיתם את הספר שלי? רק בודק שראיתם את הספר שלי. הזדמנות אחרונה בהחלט לשמוע על הספר שלי.

סליחה גם על זה.

והכי חשוב, אני יודע ש־PSP אינו כרטיס יציאה חופשי מהכלא.

PSP אולי מסביר חלק מההתנהגות שלי. במצב הספציפי שלי, הוא לא הופך אותה אוטומטית למוצדקת.

התנצלות אמיתית אינה הבטחה להפוך מחר לאדם מושלם. במקרה שלי, זו ממילא תהיה הבטחה לא מציאותית במיוחד.

היא פשוט הכרה בכך שפגעת במישהו, אמירת סליחה, וניסיון להשתפר.

זה פשוט כשאתה יודע במי פגעת. זה נעשה מסובך יותר כשאתה כותב לאנשים שלעולם לא תפגוש.

אז הנה ההתנצלות האחת בתפוצה רחבה שאני כן יכול להצדיק.

הכתיבה שלי מגיעה לאנשים שאינני מכיר. אין לי שום אפשרות לדעת מי מכל מי שקרא אותי אולי נפגע.

אם משהו שכתבתי, אמרתי או עשיתי השנה באמת פגע בכם או העליב אתכם, אני מצטער.

אני מתכוון לזה.

אם אתם חושבים שטעיתי במשהו, תגידו לי. אם אני חייב לכם התנצלות אישית, אני אתן אותה. ואם אתם מעדיפים לא לפנות אליי ישירות, אתם מוזמנים להשתמש בטופס המשוב באופן אנונימי.

ואם אני כבר יודע שפגעתי בכם, הפוסט הזה לא נחשב.

אני צריך לומר לכם את זה בעצמי.

אני לא מתכוון להפסיק לכתוב. הכתיבה נותנת לי תחושת מטרה, ואני מקווה שלפעמים היא גם נותנת למישהו אחר קצת תקווה.

אין לי ספק שאטעה שוב.

אחרי שכתבתי את הפוסט הזה, זה יהיה מביך במיוחד.

בערב ראש השנה היהודי אני שולח את אהבתי לכל מי שקורא את הדברים האלה, ובמיוחד לאנשים שחיים עם PSP, לאלה שמטפלים באדם עם PSP, ולכל מי שמתמודד עם מחלה קשה או סופנית.

הלוואי שהשנה הקרובה תביא איתה יותר חסד, הבנה, סליחה ותקווה.

ואולי גם קצת פחות הודעות בתפוצה ממני.

שתהיה לכולנו שנה מתוקה, ואולי אפילו קצת יותר מתוקה. 🍎🍯❤️